אור חי הרבה שנים לאחר שבנו אליהו נפטר ולא היו לו בנים שימשיכו את שמו. היתה לו רק את נכדתו מרים שאמרה לו וגם קיימה שתקרא את משפחתה על שם אור והוסיפו לה את הסיומת הפרסית יאן, כך קיבלנו את השם אוריאן

פנירי פירושו מגבץ גבינות, כי הוא עסק בזה. לעיתים קרובות המקצוע של אדם נקבע כשם משפחה, ביחוד שבאירן בזמנים ההם לא היו שמות משפחה  

מורוורי – התחתנה בגיל 15 עם אלעזר שהיה כבר סבא. חתונה ללא הסכמתה. היא היתה יתומה מאמה ואביה השאיר אותה אצל אלעזר כדי שהוא ישמור עליה ובינתיים היא גם עבדה אצלו באריגה. לאלעזר היו רק בנות אז חברים של אלעזר שיכנעו אותו שיתחתן עם מורוורי כדי שתלד לו בנים. אז הוא נתן לה איזה סכום כסף ואמר לה את מקודשת לי בלי שישאלו אותה. מורוורי רצתה להיתאבד אז אלעזר אמר שיתגרש ממנה. קרובי משפחה אמרו לה שיהיה לה קשה להתחתן כגרושה ושגם לא יהיה לה איך להתקיים אז היא נשארה איתו וילדה לו 4 ילדים. הסיפור המלא שלה נמצא בדף המשפחה שלה 

לסבא חזקיה נולדו  5 ילדים מאשתו הראשונה: דוד, אהרון, מרים, שרה ועוד בן שלא ידוע עליו. לאחר שחיזקיה היתאלמן הוא התחתן שוב ונולדו לו – משה וכמה בנות אולי 4. לא היה קשר עם הילדים האלה עד שדודה רחל פגשה את משה בכנרת ולאחר שיחה התגלה שהוא הדוד החדש. משה נפטר לפני שנתיים שלש. על הבנות אין עדיין שום מידע

בת ציון, אחותה של סבתא מרים, גרה מחוץ ליזד. היא נפטרה בשעה שילדה את בתה וגם הבת לא שרדהץבת ציון נפטרה שישה חדשים טלחר מות אביה אליהו בן יצחק כהן פנירי

סבתא מרים היתאלמנה בגיל צעיר לאחר שבעלה אליהו נפטר ממחלה. היא גידלה את שלושת ילדיה הקטנים לבדה. היתה אשה אצילה וחזקה עם הרבה חכמת חיים. היא היתה דוגמא של האנטי תזה של חמות וכלה, היחסים בינה לבין אמי סנם היו כאם ובת שאוהבות זו את זו. נפטרה בא' מנחם אב תשכ"ו ונקברה בגבעת שאול בירושלים. יהי זכרה ברוך

סבא אליהו עבד 6 שנים בבוכרה כבעל חנות. באחת הנסיעות שלום חלה ונפטר בי"ט תמוז כנראה בשנת תרפ"ג 1923 ונקבר באירן בעיר בשם אנאר (רימון))

סבתא סולטון התעוורה בעין אחת אחרי שהבת רחל שלה נפטרה בלידה הראשונה שלה והתינוק גם מת. לסבתא סולטון נולדו לה 13 ילדים ורק 4 שרדו. בדרך לקבר שרח בת אשר למלא נדר סבתא סולטון הרגישה כאבי ראש והיא איבדה את הראיה גם בעין השניה. לקחו אותה לרופאי עיניים בטהרן ללא הצלחה

סבא דוד בן חיזקיה היה אדם משכמו ומעלה, ציוני מאמין שחלם והגשים את מצוות ביקור ועליה לארץ הקודש. סבא ביקר בארץ בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים ומאז הוא הפך להאג'י. כשחזר מהארץ הוא דיבר טובות על ארץ ישראל ואמר שהיא באמת ארץ זבת חלב ודבש. סבא השביע את ילדיו שבמידה והוא לא יספיק לעלות לארץ שיקברו אותו בירושלים. אבל הוא גם הספיק לעלות לארץ ולחיות כמה שנים, וכשנפטר כמובן נקבר בהר המנוחות בירושלים

 אבי, דוד היה בן 6 כשאביו אליהו ואחיו משה נפטרו. הוא ואחיו אהרון היו חברים טובים ושותפים לעסקים. דוד לא היה דברן גדול ותמיד הטיף לשמור על הלשון שחלילה לא תהיה לשון הרע. בין הציטוטים שלו: "לא מצאתי טוב אלא שתיקה", "אני בער ולא אדע", וכמובן את האמרה הפרסית שאומרת: תשמור על שקט אם אתה חכם, נבראת עם שתי אזניים ופה אחד, שהמשמעות היא, הקשב שתיים ואפילו אחד אל תדבר אם אלה אינם דברי טעם. עם זאת היה לדוד חוש הומור שנון והיה גם מחזר טוב. לא אשכח איך היה קורא לאמי ילדתי ואומר לה מלים יפות. למרות שדוד מעולם לא למד בבית ספר, הוא ידע קרוא וכתוב גם בכתב עברי וגם בכתב רש"י, וידע עברית די טובה. הוא אהב ללמוד, היה חזן טוב וידען. יתר הזכרונות יהיו בדף הזכרונות שלו. יהי זכרו ברוך

 אמי, סנם בת סולטון היתה הבת השניה ששרדה בין ארבע בנות ובן, ואחרי שאחותה הגדולה רחל נפטרה בשנות העשרים שלה, הפכה לבת הגדולה ביותר של סולטון. סנם היתה אשה יפה ואיטליגנטית עם הרבה חכמת חיים. היא בעיקר ידעה לקרוא אנשים. היתה אם למופת לא רק לילדיה אלא גם לאחרים. היא היניקה תינוקות של אחרים במקביל לרוב ילדיה. בנוסף לכך היות ותמיד אהבה אנשים, הם נפתחו בפניה וסיפרו לה על בעיותיהם והיא היתה להם למעשה פסיכולוגית ותמכה בהם. אפילו אנו הילדים נדהמנו שכל כך הרבה נשים באו בשבעה שלה וסיפרו שהיא היתה כמו אמא בשבילם. יש הרבה מה לספר עליה, והיתר יסופר בדף הזכרונות שלה. יהי זכרה ברוך

דוד אורי שקראו לו במקור רבי מאיר ובקיצור רבי, היה בן יחיד בין 4 אחיות ואחרי כל הילדים שנפטרו לסבתא סולטון, כמובן שהוא היה בן שפינקו אותו מאד. הוא היה יפה תואר וחברותי, תמיד עם הרבה עם הרבה חברים. היה לו חוש הומור שנון והיה גם חזן טוב. הבחורות ששודכו לו היו תמיד יפות מאד ובסוף התחתן עם אילנה שכמובן גם היתה אשה יפה והקימו משפחה לתפארת. דוד אורי סבל מבעיות בריאות ונפטר בגיל 78  צעיר יחסית. יהי זכרו ברוך.

גולסון היא אשתו השניה של דוד אהרון, אחות אשתו הראשונה שרה. יצא לי להיות אצלם אורח תדיר אחת לשבועיים לשבת, ברמת ישי כשהייתי סטודנט בטכניון בחיפה. אני חייב לומר שגולסון בנוסף להיות רעיה ואם מסורה, היא גם בשלנית טובה ומארחת יוצאת מן הככל. לא אשכח את האורז, החורשט והבשרים ובעיקר את העוגה הצהובה הדשנה והמתוקה. היא תמיד התייחסה אלי כבן שלה ולחצה עלי לבוא לשבת בכל זמן שאני פנוי ואני מודה לה על הכל מעומק לבי. יהי זכרה ברוך

דוד אהרון אוריאן הוא הבן שנולד אחרי האח הבכור משה. הוא היה צעיר כשאביו אליהו נפטר. אהרון התחתן עם שרה ונולדו להם 3 ילדים ואישתו שרה נפטרה. אהרון נשא לאשה את גולסון אחותה של שרה ונולדו להם 6 ילדים. דוד אהרון היה איש לבבי מאד תמיד עם חיוך על הפנים. נפטר בתאריך ה' אלול תשל"ט. יהי זכרו ברוך

אברהם בעלה של דודה גולסון-שושנה היה אדם חכם ובעל ידיעות בתחומים שונים. הוא תמיד הקפיד על הופעה מכובדת ודיבר באדיבות עם הסובבים אותו. היתה לו בקטמון ג' חנות לדגים ועופות. לא אשכח כאשר היתארחתי אצלם כילד בקיץ הייתי גם אצלו בחנות. היה מוציא דגים מהבריכת והיה מכה אותם בראש עם מקל להמם אותם, שוקל, עוטף בעיתונים ומוסר ללקוח. הוא גם שלח אותי עם הבנים היותר גדולים שהיו עדיין קטנים ממני לשיעור אצל רבי יהושוע שהיה עיראקי עם מבטא כבד. מאז בכל שבת פרשת מסעי אני נזכר בו שהיה מנגן במבטא שלו את עלמון דיבלתיימא עם ב' דגושה. יהי זכרו של אברהם ברוך

דודה גולסון-שושנה היא הבת השניה של סולטון לאחר סנם, היא אשה יפה טובה ומקסימה, תמיד מקבלת אנשים בחיוך ובהרעפת ברכות. תמיד תשאל לשלום כולם ומיד תגיש לאורחים כיבוד ותחק בהם לאכול. רעיה ואם למופת שגידלה יחד עם בעלה אברהם משפחה למופת. לא אשכח שביקרתי כילד בביתם בחופשת בקיץ ופשוט היה מאד כיף להיארח אצלם. אני מאחל לדודתי שושנה בריאות איתנה עד מאה ועשרים

מכל המחזרים שח דודה נרגז-רחל, אלי זרגרי-זוהר זכה לשאת אותה לאשה. אלי היה אדם לבבי מאד ועם חוש הומור בריא. לי הוא תמיד נראה כאחד הפרסים האסליים כמו שאומרים והיה תמיד חביב על כולם. הם גרו בתו אביב ולא יצא לי להיות איתם הרבה. אני זוכק שהיארחתי כילד אצלם בבית בכפר שלם שעדיין היה בשלבי בניה אחרונים וכמובן נהנתי מהארוח. יהי זכרו של אלי ברוך

דודה נרגז-רחל היא הבת הצעירה ביותר של סולטון. היא אשה יפה חכמה, פקחית ונמרצת. יש לה חוש הומור בריא וזכרון טוב. יודעת להיתאקלם היכן שהיא נוחתת. יצא לנו משפחת סנם ומשפחת סבתא סולטון סבא דוד דוד אורי ודודה רחל לגור בקרית מלאכי מעל 10 שנים בשכנות קרובה מאד. דודה רחל היתה תמיד הרוח החיה במשפחה ודאגה לכולם בכל נושא שיכלה. היא רעיה ואם למופת שגידלה 5 ילדים לתפארת. חלק גדול מהדברים שכתובים באתר זה הוא מזכרונה של דודה רחל באמצעות בנה שלמה שטורח ללא לאות להעשיר אתר זה. מאחלים לדודה רחל עוד הרבה שנים של בריאות איתנה ונחת מכל המשפחה

משה הוא הבן של חיזקיה מאשתו השניה. שם אשתו יפה והיא עדיין בחיים. לא היה קשר עם הילדים של האשה השניה עד שדודה רחל פגשה את משה ואת אשתו באיזה בית מלון ולאחר שיחה התגלה שהוא הדוד החדש. דודה רחל היתה איתו בקשר די רציף עד פטירתו לפני שנתיים שלש. האחיות שלו מורוורי, טאוס וחנה  נפטרו כבר. יהי זכר כולם ברוך

גרה במחנה יהודה בירושלים. היו לה שני בנים, אחד בשם אליהו שעבד על אניה ושם השני לא ידוע 

אהרון – ברח מאשתו ומבתו והגיע לארץ ישראל לפני קום המדינה. אשתו עלתה לארץ עם הילדה אחריו. אח"כ הוא ברח לארה"ב והתחתן ולא היו לו ילדים. הוא בא לבקר בארץ כשדודה גולסון ילדה את אחד הילדים. הוא נהרג בתאונת דרכים בארה"ב

מרים בת חיזקיה עלתה לארץ מיזד בתחילת המאה העשרים יחד עם אחותה שרה. היא גרה בשכונת הבוכרים ואחותה שרה במחנה יהודה. אני (שמעון) זוכר שביקרתי אותן עם אמי סנם כשהייתי ילד. הן עשו עלי רושם של נשים מרשימות, אני זוכר שדיברו לאט בניגוד לסביבה שהיכרתי בחוץ והיו מאד לבביות.יצחק כהן בנה של מרים זכה להיות אחד ממייסדי בית הכנסת של היזדים בבוכרים, והיה הגבאי הראשון שם 

יצחק כהן בן מרים ושלום כהן היה אדם שאהב בני אדם, עניו ומלא עשיה.יצחק זכה להיות אחד ממייסדי בית הכנסת של היזדים בשכונת הבוכרים, והיה הגבאי המהולל שם במשך שנים. הוא היה בעל שפם עבות ותמיד עם חיוך לבבי על פניו. תמיד מתעניין באנשים ושואל לשלומם ולשלום משפחתם