מורווארי

אלעזר

ילדים

דוד

משה

סולטון

סיפור החיים של סבתא מורוורי

הסיפור  הוא באדיבותו ובמאמציו של שלמה שריאיין את אמו דודה רחל בת סולטון  , תודה לשניהם

מורוורי היתייתמה בגיל 15 וקרובים מצאו לה בית אצל אדם אמיד בשם אלעזר. היא עבדה אצלו באריגה וגרה בביתו עם אשתו וילדיו.  לאלעזר היו  2 נשים. אחת ילדה לו רק בנות אז הוא התחתן עם אשה שניה שתלד לו בנים. אבל היות והיא היתה עקרה  הוא גרש אותה.  החברים שלו הציעו לו להתחתן עם מורווארי כדי שהיא תלד לו בנים. בהתחלה לא היה נעים לו כי היא כל כך צעירה והוא מבוגר, אבל אחרי הפצרות,  אלעזר נתן לה איזה סכום כסף ואמר לה הרי את מקודשת והיא לא בדיוק הבינה מה קרה. כשהיא הבינה את מה שהוא עשה, היא סרבה לנישואים האלה ורצתה להתאבד. כשאלעזר שמע את זה הוא רצה לתת לה גט כדי שלא תתאבד. קרובי המשפחה שלה אמרו לה שאם היא תתגרש אף אחד לא ירצה להתחתן איתה וגם לא יהיה לה איפה להישאר. בלית ברירה היא נשארה נשואה לו .   היא ילדה לו 4 ילדים, 2 בנים 2 בנות: דוד, משה, סולטון ועוד בת שנפטרה לאחר שנולדה
אחרי שאלעזר ניפטר, ילדיו מאשתו הראשונה כבר היו נשואים ומורווארי נשארה לגור בבית גדול עם ילדיה. עם הזמן התחילו להיכנס גנבים לביתה וזה הטריד מאד את מורוורי.  מורווארי החליטה שהיא צריכה להתרחק הבית הזת וברחה עם ילדיה לבגדד. הם חיו בבגדד 8 שנים והילדים הגיעו לגיל נישואין. מורווארי חזרה עם ילדיה ליאזד כדי למכור את הרכוש ולחזור לבגדד אבל בסוף נישארה ביאזד. כמובן שכולם כבר דיברו עיראקית

הילדים של מורוורי ואלעזר
דוד – הבכור שנפטר בפרס. היה נשוי פעמיים, האחת לא ילדה ילדים ונפטרה צעירה, אח"כ הוא התחתן בשנית עם גוואר.  ונולדו להם 5 בנות ובן: נרגס, שרה, תאוס,קוצ'יק, משאלה, ונוסרת
דוד נפטר בגיל 40 בפרס
נרגס התחתנה עם אהרון שהיה הבן של הדוד שלה משה. נולדו להם 6-7 בנים ו 3 בנות: דוד, אבנר (ניפטר בילדותו), שרה שהתעוורה בילדותה, מוטי, ואלי
שרה שהיתה עיוורת התחתנה בארץ. היו לה 2 בנות אורלי ושירלי שכתבו ספר על אמא שלהן בשם מאורי אור
טאוס התחתנה בארץ, ונולדו לה 2 בנים שאחד מהם גר בפתח תקווה
קוצ'יק התחתנה בארץ, ונולדו לה 4 בנות
משאלה התחתן בגיל מעל 40 עם עולה חדשה מפרס, ונולדו להם 2 בנים ו 2 בנות. הם גרו בכפר שלם
נוסרת ילדה בן אחד בשם דוד. הוא התחתן ויש לו 3 בנים ו 2 בנות. דודה רחל בקשר אתו
משה - התחתן עם שרה, ונולדו להם 3 בנים ו 2 בנות: אהרון הבעל של נרגס, רחמים, חיים, חנה, שרה שגרה בפ"ת, ודודה רחל בקשר גם איתה. חנה גרה בשכ' התקווה

סבתא סולטון התעוורה בעין אחת אחרי כשהבת שלה רחל נפטרה, לבעלב של רחל קראו אהרון. היא נפטרה בלידה הראשונה שלה, וגם התינוק לא שרד. אהרון התחתן שוב, והיה בקשר טוב עם המשפחה. לבת הראשונה שלו הוא קרא רחל. היתה לו בת בירושלים שהתחתנה עם בן של משה אח של סולטון
לסבתא סולטון נולדו לה 13 ילדים ורק 4 שרדו: סנם, גולסון-שושנה, רבי-אורי ורחל
כשדודה סאנם ילדה את שמעון השיליה לא יצאה. סבא וסבתא נלחצו ופחדו שיקרה לה מה שקרה לרחל שנפטרה בלידה. הם הלכו לבי"כ ופתחו את ההיכל וסבא משך בזקן שלו ועשו נדר שאם היא תעבור בשלום אז יקחו אותה לשרח בת בהיספהאן. היה חדר שהאמינו שזה המקום של שרח בת אשר. בדרך לשם סבתא סולטון הרגישה כאבי ראש והיא איבדה את הראיה גם בעין השניה. לקחו אותה לרופאי עיניים בטהרן ללא הצלחה
סבתא מורוורי – כשהנכד שלה, משאלה היה עריק מהצבא בפרס, הגיעו מהמשטרה בחג סוכות ולקחו אותו לעיר אחרת וגייסו אותו לצבא. אחרי כשבוע נסעה סבתא מורוורי לבסיס שלו ופגשה את הקצין שלו. היא שרה לו שיר: שתהייה גבוה ושמח כל החיים ושלא יהיה לך צער בחיים
הוא התרשם ממנה ושאל מה בקשתה אז היא ביקשה שישחרר את הנכד משאלה. אמר לה הקצין "גבירתי הנחמדה לכי הביתה ומחר הנכד ישוחרר". וכך היה, משאלה שוחרר מהשרות הצבאי. היה מקובל לשלם שוחד ולהשתחרר משירות צבאי