ביבי מרים

האחים אהרון ודוד אוריאן

דוד אוריאן ואחותו רחל

ביבי מרים אור

סבא אליהו נהג לנסוע עם הבן הבכור משה לכל מיני ארצות כמו אפגניסטן, אוזבקיסון, בוכרה ועוד כדי לעשות עסקים. בדרך הם חלו לפני שהספיקו לחזור ליזד והם קבורים בעיר בשם אנר. הילדים היו קטנים כשזה קרה, אבי דוד היה אז בן שש
סבתא מרים גידלה את הילדים לבד וחייהם לא היו קלים. היא גרה עם הבן הגדול אהרון ועלתה איתם לארץ בשנת 1953. הם גרו בהתחלה במעברת שימרון ליד צומת נהלל ואחר כך עברו לרמת ישי. בחופשות הקיץ היא היתה באה אלינו וזו היתה חגיגה. סבתא מרים היתה אישה חמה, חכמה ומרשימה. מסופר עליה שהיתה לה לשון חדה אבל לא פוגענית. לדוגמא פעם היא אמרה לאיזה מוסלמי ביזד שהרגיז אותה: אם לא היינו חברים הייתי אומרת שאתה חמור גדול אבל בגלל שאנחנו חברים אני לא אומרת לך את זה. בינתיים היא גם אמרה לו מה שרצתה להגיד וגם לא פגעה בו ישירות
בשנות הששים המוקדמות עלתה בתה רחל-סלטנת (משפחת פיקאלי) לארץ והתיישבה בחצור הגלילת. היות וסבתא מרים לא ראתה את בתה רחל זמן רב, היא הלכה לגור אצלה באופן די קבוע
למשפחת פיקאלי היו עזים וסבתא מרים היתה עושה גבינות עזים מהחלב. סבתא מרים נפטרה בשנת 1966 כשהייתי בטקס סיום קורס קצינים ומאד היצטערתי שלא יכולתי להיות בהלוויה
יהי זכרה ברוך ותהי נשמתה צרורוה בצרור החיים