תעודת זהות של אבא - מאד מפתיע שדוקא בתעודת הזהות לא רשום תאריך לידה. צילום - שלום

תעודת זהות של אבא - שמות ילדים. צילום - שלום

תעודת זהות של אבא - שינוי כתובת מקרית מלאכי לירושלים. צילום - שלום

תעודת זהות של אבא - שינוי שם מדוד אוריאן לדוד אוריאן כהן. צילום - שלום


תעודת זהות של אבא, באילו בחירות הוא הצביע. צילום - שלום


תעודת זהות חדשה של אבא שהוצאה בשנת 1979. צילום - שלום


פנקס קופת חולים של אבא דף ראשון.   פה כן כתובה השנה בה אבא נולד,אבל גם היא לא נכונה כי לפי זה אבא נפטר בגיל 100, בעוד שאנחנו יודעים שהוא נפטר בגיל 83. ההסבר לכך הוא שביזד העלו לו את שנת הלידה שלו ב- 17 שנים כדי להיחלץ מגיוס לצבא הפרסי. מי שכן גוייס, בקושי נתנו לו ביקורי בית אם בכלל. במקרים רבים הוא לא שב הביתה כלל ואבדו עקבותיו. צילום - שלום


פנקס קופת חולים של אבא דף שני עם שמות הילדים. צילום - שלום


פנקס קופת חולים של אבא דף שלישי עם הבולים שמראים את התשלומים החדשיים ששולמו. צילום - שלום

אישור זכויות קופת חולים של אבא . צילום - שלום


פנקס קופת חולים של אמא דף ראשון. צילום - שלום


פנקס קופת חולים של אמא דף שני. צילום - שלום


פנקס קופת חולים של אמא דף שלישי. צילום - שלום


תעודת אזרח ותיק של אמא. צילום - שלום


כרטיס חבר קופת חולים של אמא. צילום - שלום


פנקס עבודה של אבא דף ראשון גם עם אותה שנת לידה. צילום - מרגלית. 


פנקס עבודה של אבא דף שני - ימי עבודה מוחתמים. יש לשים לב שאלה ימי עבודה בשנת 1953 השנה בה היגענו לארץ.  צילום - מרגלית



םנקס עבודה של אבא דף שלישי - מעניין למה לא היו לו יותר ימי עבודה בדף זה. יש להניח שלא היה מספיק עבודה לכולם לכל הימים. צילום - מרגלית



מקל הליכה ומטריה של אבא. צילום - מרגלית


מטפחת ראש של אמא. צילום - שרהלה


סיר של אמא. צילום - שרהלה


מכתש וטוחן בשר של אמא. צילום - יפה
רדיו של ההורים. צילום - שלום



שעון קיר של ההורים. צילום - מרגלית



כלי מטבח שסבא דוד בן חיזקיה לקח איתו בנסיעה שלו לירושלים בשנות השלושים של המאה העשרים. צילום - שלום


זה קומקום קטן שנקרא בפרסית ק'ורי שהכיל תמצית תה. קומקום גדול שנקרא קדרי הכיל מים רותחים. קודם שופכים תמצית לכוס ועליו מים רותחים או הפוך עד שמקבלים את צבע התה הרצוי. אנחנו השתמשנו בהם בגירסת אלומיניום במשך שנים. כולם בודאי זוכרים שבחורף הקומקומים האלה ישבו על תנור חימום על נפט שקראו לו פרידמן, והתה היה מוגש תוך דקות. את הפריט הזה והשניים הבאים שגם היו לפסח אמא העבירה לדינה שיהיה לה פסח יותר מהודר. צילום - נעם  


זו נטלה לפסח של אמא. צילום - נעם


זה פינג'אן שאמא השתמשה לפסח. צילום - נעם


זה מכתש נוסף שאמא השתמשה לטחון טבלינים ירקות בשר ועוד. צילום - נעם





זה צילום פנים ואחור של נעליים שהשתמשו בהם ביזד ואני מניח גם במקומות אחרים באירן (אם אני זוכר טוב ראיתי מרוקאים בארץ שהשתמשו בנעליים דומות). הן נקראו גיווה. החלק העליון זה בד חזק כלשהו  והסוליה בדרך כלל עשויה מרצועות עור של בהמה גסה אולי גמל, אבל השתמשו גם בעץ בתור סוליה. אני רק לא מבין איך הם נשמרו אצל ההורים כל כך הרבה שנים, אלא אם קנו את זה בעיר העתיקה או מישהו הביא מחו"ל. צילום - נעם
 

הפריטים הבאים באדיבות יקירתנו קרן אוריאן


שידה של ננה שעברה אלינו מסער. צבענו וחידשנו אותה. בתוכה עשרות תקליטים. פנינה מוסיפה: השידה במקור שלנו - הבאנו אותה לננה. קרן תשמרי על השידה היא בערך בת גילי. במקור של הורי, היו 3 דלתות ושלום הוריד דלת. קרן: מדהים. שומרים עליה מכל משמר
שרית: אם אני לא טועה השידה הזו היתה אצלי בדירה כשגרתי בגילה כמה שנים טובות, נוסטלגיה נעימה
מרגלית: גם אצלי השידה היתה מועילה מאוד, עוד כשגרתי במושב

והנה ווידאו מקרן עם הסיפור המלא


ואלה כלי מטבח מבית ההורים

פתאום נזכרתי שבעצם אני יושב ליד פריט שגם יש לו קצת היסטוריה

את השולחן הזה קנינו בהולנד כשהיינו בבלגיה  בשנת 1985, לפני 40 שנה. כשחזרנו לארץ בשנת 1987 זה עבר להורים וכשאמא נפטרה שרהלה התקשרה אלי שאין מה לעשות עם השולחן ואם אנחנו רוצים אותו בחזרה. לקחנו אותו, צבעתי אותו וקנינו כיסאות תואמים ולמרבה הפלא זה עדיין משמש אותנו כשולחן אוכל בשבתות וחגים וכשולחן משרד בימי חול, והוא ממש אחלה