מעט רקע על הגמנסיה: בית הספר נוסד בשנת
1909 ע"י אנשי העליה השנייה, ביניהם יצחק בן צבי ורעייתו רחל ינאית. בית
הנשיא היה ממוקם מאד קרוב לגמנסיה (מרחק 3 דקות הליכה). זה היה צריף שבפתחו
עמד תמיד שוטר. באותו זמן גר שם הנשיא יצחק בן צבי
פרק 2 - 1962-1965 המעבר לירושלים
כאמור, נשלחתי מטעם משרד החינוך ללמוד בירושלים,
עם מגורים בפנימיה, פנימיית כרמית בעין כרם, ולימודים בבית הספר
"הגינמסיה
העברית" ברחביה שבירושלים
יפה ודינה היו כבר בירושלים בשנתיים
האחרונו, ולמדו בבית הספר לאחיות של בית החוליםביקור חולים
פנימיית כרמית בעין
כרם
לקראת המעבר
לפנימיית כרמית ולימודי תיכון בירושלים, היתה בי התרגשות ושמחה מצד אחד
וחשש מהלא נודע מצד שני. לפני כן לא הייתי בשום מסגרת חיים מחוץ למשפחה
מלבד ביקורים אצל דודים ובני דודים לזמנים קצובים
היגעתי לפנימיה ששכנה
בבניין שהיה שייך לחברת משען. בפנימיה היו 3 אגפים, באחד מהם התגוררו ילדים
חולי אסטמה שהגיעו מכל רחבי הארץ, ולמדו בבתי ספר בירושלים . באגף נוסף
התגוררו תלמידי מחזור א' שהיו שנה מעלינו. באגף השלישי גרנו אנחנו. כדי
להכין מקום למחזורים הבאים, החלו בבניית קומה נוספת שהוסיפה 3 אגפים
נוספים. במקביל החלה גם בנייה של פנימיה ובית ספר במתחם אחד בשכונת בית
וגן, לדורות הבאים. המתחם נקרא על שם מיי בויר, גברת אמריקאית שתרמה את
הכסף
הגענו לפנימיה כשבוע לפני תחילת הלימודים לגיבוש והתארגנות.
חילקו אותנו לחדרים, 5 בכל חדר והודיעו לנו באיזה בית ספר בעיר נלמד. מחזור
א' המחזור מעלינו חולקו לשלושה בתי ספר: בית חינוך, בית הכרם ואליאנס.
במחזור שלנו הוסיפו את הגמנסיה העברית ברחביה ושם אני הייתי אמור ללמוד
במשך שבוע זה עשינו גם פעילויות תרבות שונות כמו הרצאות, שירה בציבור,
קומזיץ ועוד. אני זוכר שבשבוע זה למדתי שירים שלא היכרתי, כמו אדמה אדמתי,
נעמה ועוד
לכל מחזור היה מדריך ומדריכה, שעזרו לנו בהתארגנות ובהדרכה
בנושאים שונים
כל שבת שלישית ובחגים נסענו הביתה
בשבתות שנשארנו
בפנימיה היתה קבלת שבת וארוחה חגיגת. היו גם פעילויות נוספות כגון מסיבות,
אירועי ימי הולדת, פעילויות ספורט, ועוד. מנהלת חדר האוכל היתה אשה תימניה
שדיברה יידיש שוטפת. היא היתה אשה נחמדה מאד,עברה בין הסועדים לוודא שלא
חסר כלום ואם יש מי שלא אהב אוכל מסויים, השתדלה לפצות אותו במשהו אחר
באופן כללי האוכל היה לטעמי. לא אשכח את העוף בתנור שהגישו שם בשבת. הוא לא
היה מטובל מי יודע מה, אבל הוא היה טעים להפליא
בבקרים היתה הסעה לבתי
הספר בעיר , ואחרי הלימודים חזרנו לפנימיה בתחבורה ציבורית. היה לנו גם
החופש לטייל ולהסתובב בעיר
בתקופה זו למדתי לאהוב את ירושלים, כי היו
הרבה מקומות יפים, ובכלל ירושלים סימלה בשבילי את כל התקופות שלמדנו עליהם
בשיעורי התנך
היו בפנימיה גם אולמות להכנת שיעורים, ומקומות לשעות הפנאי
עם משחקים שונים
בסופי שנה היתה מסיבת סיום עם אוכל טוב, הופעות ריקודים
של ושירים והיה שמח
עם הזמן
היכרתי חברים מהפנימיה ומבית הספר
משה
שמעוני ודוד עזרא
כפי שהזכרתי חברי הטובים ביותר היו
משה שמעוני ודוד עזרא וכולנו למדנו בגמנסיה העברית. בשנתיים הראשונות למדנו
באותה הכיתה, ובשנתים הבאות חולקנו למגמות, כאשר הם בחרו מגמה ביולוגית
ואני מגמה ריאלית. היו גם מגמה סיפרותית, ומגמה מזרחנית
משה ודוד המשיכו
ללימודי הרפואה והפכו לרופאים. אני המשכתי לליומדים בטכניון בחיפה והייתי
למהנדס אלקטרוניקה ומחשבים
משה הגיע מלוד ודוד ממצפה רמון ואנחנו ביקרנו
בבתי ההורים של זה של זה
כשחזרנו מהחופשה בבית, כל אחד הביא
מהבית מאכלים לפנימיה ושיתפנו זה את זה. לא אשכח את הבורקסים הטעימים שדוד
היה מביא ואת ההריסה שמשה הביא
כעבור שנים רבות אחרי שאיבדתי קשר עם
הרבה מהחברים שלי מהפנימיה, משה אחינו אומר לי שהוא מכיר בצבא הקבע מישהו
שהוא אח של דוד עזרא, והביא לי את מספר הטלפון של דוד. התקשרתי לדוד,
דיברנו ועידכננו זה את זה, אבל היה קשה לקבוע פגישה כי שנינו היינו עסוקים
ולא נוצק קשר חברות כבעבר
עליזה משען
אחת הידידות שלי בפנימיה היתה עליזה משען
. היא היתה ילדה חייכנית ומאירת פנים והיה נעים לשוחח איתה. היה תלמיד
ממחזור ג שנה אחרינו בשם אריה סקורניק שחיבבתי, ולימים שינה את שם משפחתו
לגולן, אריה גולן שהפך לכתב
בכיר. אריה ועליזה למדו בבית הספר אליאנס ובהמשך הם נישאו. ויש לזה
המשך קטן - לעליזה היתה אחות צעירה שנישאה לדוד עזרא
עמרם הדרי
עמרם הדרי היה בחור חייכן שקט ומקסים, הוא למד בבית הספר אליאנס. גם
הוא הפך להיות רופא. הרבה שנים מאוחר יותר נוכחתי לדעת שהוא שכן של יפה ויוסי
בשכונת יפה נוף,ברחוב שבו גר גם ראש הממשלה
באחת הפעמים גם נפגשנו
והחלפנו רשמים ועידכונים. זה היה נחמד לראות כמה העולם קטן ואנשים נפגשים וסוגרים מעגלים
שלהם או של אחרים
שושנה קאשי ומרדכי שריקי
שושנה קאשי היתה ילדה שקטה וחמודה ממוצא פרסי,
למשפחה עניפה בארץ. היו לה גם קרובי משפחה ממשפחת לוי שגרו בחצר העליונה של
ההורים בבוכרים. היא גם למדה איתי בגימנסיה והמשיכה למגמה הסיפרותית. היינו
ידידים טובים ואני נהגתי לכבדאותה בשוקולד שלא כל כך אהבתי אז. מרדכי
שריקי הגיע מעתלית וגם הוא למד בגימנסיה והמשיך איתי למגמה הריאלית. הוא
ושושנה קאשי הפכו לזוג די מהר ובהמשך הם נישאו ונולדו להם מספר ילדים. נהגתי לבקר אותם אחרי השירות הצבאי, כשגרו ברוממה
בירושלים. לצערי הקשר בינינו ניתק לאחר שאני עברתי לחיפה והם עברו לרחובות.
לדאבוננו הרב מרדכי נפטר
בגיל צעיר
שושנה קפש
שושנה קפש הגיעה ממושב גבעת ישעיהו,
היינו בידידות והיא היתה חברה טובה מאד של שוש קאשי ולמדה איתנו בגמנסיה.
בצבא היא היתה מקפלת מצנחים, ובמקרה היתה מוצבת בבסיס חיל האויר חצור שהוא
קרוב לקרית מלאכי. אני זוכר שבשבת אחת החלטתי לבקר אותה, אבל היות ולא היה
לי אישור כניסה, פשוט התגנבתי דרך הגדר ונתפשתי. איכשהו הצלחתי לשכנע אותם
והם נתנו לי לבקר את שוש קפש. שנים מאוחר יותר מרגלית אחותנו נישאה לדני מגבעת ישעיהו. דני כמובן הכיר את
משפחתה וסיפר לי קוריוז שאבא שלה נפטר באיזה מוצאי שבת וביטלו את הסרט שהיה
אמור להיות מוקרן במושב, והוא כעס מאד
חיה סידל
חיה סידל היתה ילדה יפה ושקטה
מקרית גת שלמדה בבית חינוך. גם בינינו היתה ידידות והיה לה חבר שהוא גם היה
מהפנימיה. לצערנו הרב הוא נהרג במלחמת ששת הימים כשריונר
בזמן
השירות הצבאי חיה הזמינה אותי לשבת בבית הוריה, כמובן כידיד טוב. בארוחת
ערב שבת המנה הראשונה היתה גפילטפיש. אני מעולם לא אכלתי גפילטפיש לפני כן.
כשראיתי את פרוסות הדג שוחים בתוך המרק, לא ידעתי מה לעשות, אבל מהר
התעשתתי וניגשתי למלאכה. כמובן שכל כף שאכלתי הירגשתי שכל רגע אצטרך
להיתפנות, אבל לשמחתי התגברתי וסיימתי את הצלחת כמו גדול. כמובן שאמא שלה
הציעה לי תוספת אבל סירבתי בנימוס. שאר האוכל היה טוב וגם השבת עברה בסדר.
המעניין הוא שהיום אני אוהב גפילטפיש אבל רק קציציות ורק אם הן טעימות
יחיא פרץ
יחיא פרץ שהגיע משדרות היה בחור חכם ושקט שחיבבתי.
הוא למד בבית הספר בית חינוך, והוא אגב אחיו הגדול של אמיר פרץ
הידוע לכולם
חברים לחדרלמעלה
מימין - נסים טיטו, שמעון אוריאן, נחמן גוז. למטה מימין - עמרם הדרי, אבי
שרמן המדריך, אברהם שמע
חברים לחדר בפנימיה: למעלה מימין - משה יצחק, שמעון אוריאן.
למטה מימין - דוד כהן, דוד עזרא, ישראל צדוק
שני החברים הראשונים
והכי טובים מהפנימיה היו דוד עזרא בתמונה למעלה ומשה שמעוני בתמונה למטה
מימין משה שמעוני, שמעון אוריאן
מימין: שמעון, שלום, שמעוני
היה נהוג לחגוג פעם בחודש ימי הולדת של כל אלה שהיו באותו
החודש
יום הולדת, מימין: אריה קופולוביץ', אברהם שמע, חיה סידל,שמעון אוריאן, דוד
עזרא, אהרון בצלאל
יוםהולדת לשמעון אוריאן. המתנה - עט
ספורט, עומדים מימין - אהרון בצלאל, מרדכי שריקי,יהושוע אבני. למטה מימין -
שמעון אוריאן, דוד עזרא
בחופשת הפסח נסענו למחנה עבודה לשבוע באחד הקיבוצים
מחנה עבודה בקיבוץ האון בחוף המזרחי של הכנרת.למעלה שניה משמאל - חיה סידל,
שלישי מדריך מהאון,רביעי משה יצחק,חמישי שמעון אוריאןף שישית שושנה קאשי,
שביעית שושנה קפש. בשורה האמצעית שני משמאל מרדכי שריקי, שלישית אסתר
מורנוף שביעי נחמן גוז, חמישית כרמלה רחמים. בשורה למטה שוכבים מימין דוד
כהן וישראל צדוק
בקיבוץ האון, שורה עליונה מימין שמעון אוריאן, בצד שמאל אריה קופולוביץ'.
בשורה תחתונה משמאל אברהם חסון. השניים האחרים עזבו את הפנימיה לפני שסיימו
את לימודי התיכון
בחורף הראשון שלנו בירושלים ירד שלג רציני והיצה חגיגה גדולה. הלימודים
בוטלו ואנחנו נשארנו בפנימיה לשחק בשלג ליהנות וגם לצלם
לא היו הרבה
שהיו להם מצלמות, לי היתה מצלמת בוקס של דוד אורי שהוריש לנו, קופסא
ריבועית שצילמה תמונות פשוטות. לחברי משה שמעוני היתה מצלמה קטנה
ופחות איכותית מהמצלמה שלי. הבעיה היתה שלא היה לנו מספיק פילם במצלמות. כשסיימנו את הפילמים, יצאנו לחנות הקרובה בקרית
יובל לבדוק אם במקרה יש להם פילמים אבל לשוא
פיתחנו את מה שצילמנו ,
וכולם התנפלו עלינו להזמין תמונות. משה ואני עשינו דמי כיס לא רעים מהשלג
הנה דגימות מהצילום של השלג
הצלמים משה ושמעון
ברי המזל שהצליחו להשתרבב לתמונה
עם בובת השלג
בסיום כיתה ט בא אלי יוסי קרים, (לידי בתמונה בשורה האמצעית ללא חולצה), ואומר לי שיש שבוע
של אימוני ספורט במגדיאל חינם כולל לינה וארוחות, התלבטתי אם ללכת אבל בסוף
הלכתי וזה היה ממש כיף. אנקדוטה קטנה - הבחור שעומד בשורה העלינוה קיצוני
משמאל, שמו חיים כהן ונפגשנו שנים מאוחר יותר כקצינים בבסיס הטירונים של
גולני בבן-עמי
מימין בשמלה שחורה פרחונית עליזה משען, לידה שמעון, הרביעי שלום אחינו שהצטרף אלי
למסיבת סוף שנה, מתחתיו דוד עזרא, למעלה הכי שמאלי עומד עם גופיה עמרם הדרי
פגישת מחזור בפנימיה, כבר חיילים
תמונת המחזור של הפנימיה
בהיותי בכיתה י"ב המשפחה עברה מקרית מלאכי לירושלים והתיישבה
בשכונת הבוכרים, היכן שהיה ריכוז גדול של יזדים ובכללם גם ענפים של משפחת
אמי. כשביקרתי אותם בפעם הראשונה זה היה בשבילי סוג של הלם.
נכנסתי לחצר גדולה וסגורה , ובאמצע מבנה שכלל מטבחים, מקלחות ושירותים לכל
דיירי החצר. בהשוואה למרחבים הגדולים שהיו לנו בקרית מלאכי , זה נראה כסוג
של כלא והשרה עלי אוירה לא נעימה. המבנה החיצוני היה בנוי אבן ירושלמית .
הקירות היו בעובי של מטר,כאשר השכבה החיצונית והשכבה הפנימית היו אבן
ובאמצע מילוי אדמה. הסיבה שזה נבנה בצורה הזו היתה ליצור סוג של מבצר שסגור
מכל העברים מלבד כניסה אחת, שיגן על הדיירים מפני פרעות המוסלמים. הקירות
העבים גם היוו בידוד טוב בחורף ובקיץ. לכל משפחה היו מספר חדרים
בהתאם לגודל המשפחה
אני חייב לציין שבמשך השנים למדתי לאהוב את הבית הזה
ואת החצר ואת חלק מהשכנים, את בתי הכנסת, את השוק ובכלל את השכונה
בית הספר התיכון "הגינמסיה העברית"
ברחביה ירושלים
המדרגות בכניסה לגימסיה, שמעון יושב מימין
התחלנו ללמוד ועשה רושם ששם בוודאות היה משטר חזק יותר מאשר בקרית מלאכי. המחנכת שלנו היתה דיצה קולר והיא גם לימדה אותנו אנגלית. לא אשכח את השיעור הראשון איתה, כשהתחילה את השיעור בדיבור באנגלית ללא שום עברית. היות והיגעתי עם קרוב לאפס ידיעות באנגלית, אפשר לומר שלא הבנתי הרבה מלבד זה שדובר על הפרזידנט של ארה"ב ופה ושם הבנתי מילים נוספות
ככל שהזמן התקדם הבנתי שאני לא מאושר שם בלשון המעטה, והייתי שמח לעזוב ולחזור הביתה וללמוד בבית ספר כלשהו באזור
בביקור הראשון שלי בבית לסוף שבוע, סיפרתי שלא טוב לי בפנימיה ואני רוצה לעזוב. ההורים הסבירו לי שזאת הזדמנות טובה בשבילי ללמוד במקום טוב, שאפשר גם לעשות בגרות ושלא כדאי לי לעזוב (בבתי הספר באזור קרי מלאכי לא היו בחינות בגרות). אמא בדרכה תפסה יוזמה, הגיעה לירושלים לקחה את דודה שושנה ובאו לבקר אותי בפנימיה. אמא הביאה איתה דברים שקנתה לי שיעזרו לשכנע אותי להישאר. בעיקר זכור לי מעיל יפה וחם שהשתמשתי בו ושימח אותי. כמובן גם דודה שושנה תרמה מכוח השכנוע שלה. לא הייתי טיפוס מרדן והשתדלתי לא לעצב את הורי, לכן בסופו של דבר ויתרתי על המלחמות ונשארתי בפנימיה. בפרספקטיבה לאחור, אני לא יודע אם זה גרם לי לסוג של טראומה או לא, אבל התוצאה הישירה היתה ירידה חדה בלימודים ובהתאם לכך גם הציונים. עם הזמן השתדלתי לא לבייש את הפירמה והשתפרתי בלימודים
מנהל בית הספר היה זבולון תוחמן, גאון במטמטיקה, שיחד עם קלעי כתבו ספרי מתמטיקה לבתי ספר תיכוניים במשך הרבה שנים. לעתים הוא שימש מורה מחליף למורה שלא יכל להגיע לשיעור. במקרים כאלה תוחמן היה מפגין את היכולת המתמטית שלו לפני הכיתה. לדוגמא, הוא רשם על הלוח 2 מספרים בני מספר ספרות והכפיל אותם ללא שלבי הביניים. התנאי היחיד שהיה לו זה שקט מוחלט שיאפשר לו להתרכז ולזכור את תוצאות הביניים. לפעמים בחר לדבר על נושא שהיה חשוב לו להעביר לתלמידים. הוא היה אדם בעל סבר פנים נעימות מאד, כמו אבא טוב, וזכה להערכה רבה הן מצד המורים והן מצד התלמידים
דיצה קולר היתה המחנכת שלי והמורה לאנגלית שלי בכיתות ט - י, היא היתה מורה קשוחה אבל טובה, את הבסיס שלי באנגלית אני חייב לה. העובדה שמהשיעור הראשון שלי אצלה שלא הבתי הרבה, היגעתי בסוף כיתה י, לכתוב יומני קריאה לספרים שקראתי באנגלית
שנים מאוחר יותר קראתי באיזה מקום שהבת שלה הצטיינה באיזה נושא מדעי, לא הייתי מופתע
שמואל מיכאלי היה המחנך והמורה למטמטיקה שלי בכיתות י"א י"ב. סיפרו שהוא היה בין הפרטיזנים היוגוסלבים שנלחמו בנאצים. הוא היה אדם מאד מסודר וקפדן, תמיד לבוש בבית הספר בחליפה ועניבה ובקושי מחייך. אבל הוא היה טוב במה שהוא עשה, הוא היה מורה טוב למטמטיקה ומחנך מצויין. בימי שיש בשיעור מחנך הוא בדרך כלל בחר לדבר על אזרחות, ואפשר לומר שדעותיו נטו ימינה למרות שפוליטיקה לא נכנסה לכיתה
בכיתה ט' היתה לנו מורה לצרפתית בשם מיסז רוזנברג. היא היתה סוג של סבתא נחמדה שאהבה לשיר, והרבה מהשיעורים שלה היו לימוד שירים בצרפתית. מזה לא למדתי הרבה צרפתית. מיסז שטויירמן כמו שקראנו לה, היתה המורה לצרפתית בכיתה י'. בכיתות י"א י"ב לא למדנו צרפתית. מיסז שטויירמן היתה גברת נאה שתמיד הקפידה להיות מטופחת. כשהסתובבה במסדרונות, לא מעט בנים עקבו אחריה במבט. בזכותה למדתי צרפתית ברמה שהייתי יכול להסתדר בשוק בבלגיה כשהיגעתי לשם בשליחות בשנת 1985, וזה לא היה בזכות המראה שלה. למורה הזו היה נוהג לקרוא תלמיד או יותר ללוח בתחילת השיעור ולבחון אותו על השיעור הקודם. אלא שהיא לא קראה לתלמידים באופן שווה. היא קראה לגדעון אפרימה ולי פי כמה יותר מלאחרים, וכולם ידעו ודיברו על זה. לרוב היא קראה לי ללוח: מיסייה אוריון אלה א לה טבלו (מר אוריון גש ללוח) או לגדעון מיסייה אפרימה אלה א לה טבלו. אני לקחתי את זה כקומפלימנט ולא היתה לי ברירה אלא להיות מוכן לכל שיעור כמה שיותר טוב
שצמן היה המורה שלנו להיסטוריה. הוא היה מומחה ליוון העתיקה. שנים אחרי שסיימנו ללמוד הוא הפך להיות מרצה מבוקש להיסטורה באוניברסיטאות. הבעיה היתה שמרוב שהוא אהב את המקצוע שלו הוא הרצה בכיתה בצורה שוטפת ולא שם לב שהוא איבד חלק גדול מהתלמידים לנימנום ארוך. לא היו הרבה תלמידים כולל אותי שגילו עניין רב לנושא שהוא לימד. תלמיד אחד בשם יגאל הרן שתה בשקיקה את החומר שהוא לימד. הוא הפך להיות גם כן מרצה להיסטורה באותו הנושא
היותו ובית הספר ממוקם ברחביה טבעי היה שהרוב הגדול של התלמידים היו בני אח"מים והעליתה של מדינת ישראל
היות ואנו ילדי הפנימיה הגענו מרקע סוציואקונומי שונה מזה של תלמידי רחביה, נוצרה אוירה כללית לא נעימה משום שהתלמידים שבאו מרחביה לא קיבלו אותנו כשווים בין שווים. הם קראו לנו בהתרסה ילדי "הפנימיה" במילעייל, והתנשאו מעלינו. זה גרם למתחים בינינו לבינם. אותי אישית זה לא הטריד משום מה והייתי עסוק בלשפר את מצבי בלימודים. היו תלמידים מרחביה שלא התחברתי אליהם והיו כאלה שעם הזמן הפכו להיות חברים שלי
בכיתה - בשורה העליונה מימין, משה יצחק, שמעון
זה אימון גדנ"ע של כל כיתות ט בגימנסיה
אימון גדנ"ע זה ארך מספר ימים, בהם למדנו מעט שדאות ומעט שימוש בנשק (רובה צ'כי). היתה גם תחרות קליעה בה זכיתי באחד המקומות הראשונים וכפרס קיבלתי ספר בשם "למד לקלוע". קצת מצחיק, כי את הספר היו צריכים לקבל אלה שלא קלעו טוב, חה חה
בגימנסיה צריך היה לבחור חוג שאינו קשור ללימודים. חוגים שאני זוכר היו חוג לקרמיקה שכלל עבודה בחימר. בתחילה היו לנו כל מיני תרגולים ואז צריך היה לעשות משהו שאם עמד בתחרות אז הוא הוצג בתערוכת סוף השנה בבית הספר. בחרתי לפסל ראש של אדם שאכן זכה בתחרות והוצג בתערוכה
החוג השני שבחרתי היה חוג לפסיכולוגיה שהיה די מעניין וכלל הרצאות של מרצה מאד מעניינת. בחוג איתי השתתף גם עמוס קולק בנו של ראש העיר טדי קולק
לימים כשקראתי את הספר של עמוס עוז "סיפור על אהבה וחושך" בו הוא כותב שהיה מלווה את אביו בשבת לביקור אצל חוג קרובים שכלל אנשים חשובים מרחביה, כמו משפחת קלויזנר, משפחת נתניהו ועוד, היכרתי חלק מהם. הוא גם מתאר שהוא גר עם הוריו בשכונת גאולה שהיתה קרובה מאד לשכונת הבוכרים היכן שהורי גרו, והיכרתי את המקומות שהוא דיבר עליהם
התלמידים מרחביה שהתחברתי אליהם, ניתן לראות אותם בתמונת המחזור
גדליה וינקלר שישב לידי בכיתה, היה תלמיד ג'ינג'י קטן ממדים, מאד חמוד וספורטאי מצטיין
יגאל וילק שגם ישב לידי היה תלמיד גבוה ויפה תואר, הצטיין בכל, לימודים, ספורט, אופי טוב ומקבל את כלם בלבביות. הוא כמובן מאליו התגייס לצנחנים ולצערי הוא נפל במלחמת ששת הימים בעזה
גד שרלין שלמעשה יותר התחברתי אליו כשנפגשנו בגולני. הוא היה בגדוד 12 ואני בגדוד 51. במלחמת ששת ימים גדוד 12 כבשו את תל פאחר בקשיים גדולים. המגד קליין נהרג וגד שרלין נפצע קשה וחשבו שהוא מת. מישהו ראה שהוא מזיז אצבע וכך הוא נשאר בחיים. הוא עבר טיפולים רבים ובסוף הלך עם מקל. ביקרתי אותו בבית החולים בירושלים בזמן האישופוז
גדעון אפרימה, התיידדנו בזכות המורה לצרפתית. הוא סיים קורס טייס והוצב לטייסת קלה
היו מספר תלמידים בשכבה שלי שמשפחתם היתה מפורסמת או שהם התפרסמו בחייהם
אולי הכי מפורסת היא מרים נאור שלמדה איתי בכיתה ושהיתה לנשיאת בית המשפט העליון
דן מרידור למד במגמה המזרחנית
עמוס קולק שהיה איתי בחוג פסיכולוגיההבן שלראש העיר טדי קולק
יוסי אנג'ל שלמד איתי בכיתה ממשפחת בעלי מאפיות אנג'ל
תמונת המחזור בגמנסיה העברית
בשנת תשכ"ב יצא ספר היובל של הגימנסיה ולשמחתי זכיתי להיכלל בו
בתמונה השלישית השם שלי מופיע בעמודה השמאלית של כיתה ט למטה
היות ויוני נתניהו ז"ל למד שנה מעלי הוא מופיע בעמודה הימנית של כיתה י למעלה
דף הבית
אילן המשפחות
שושלת רפאל ובת ציון כהן
שושלת אבא-אק'אי בן רחל וציון
שושלת שרה בת רפאל ובת-ציון כהן
שושלת אברהם פיקאלי
מורוורי ואלעזר
חיזקיה כהן
בת ציון ורפאל מארי כהן
סולטון ודוד כהן
מרים ואליהו אור
שרה ואק'אי כהן
סנם ודוד כהן אוריאן
דף המזכרות של משפחת אוריאן
שושנה ואברהם כהן
אילנה ואורי כהן
רחל ואלי זוהר
גולסון ואהרון אוריאן
רחל ואברהם פיקאלי
סרטי וידאו של משפחת רחל ושמעון אוריאן
קורות חיים של שמעון אוריאן
חגיגות בר מצוה
סרטים ומצגות
סרטי וידאו של משפחת רחל ושמעון אוריאן
פיוטים ותפילות
זכרונות וסיפורים
פגישה עם הדודות שושנה ורחל
שירים ופתגמים עממיים
שמות, מקומות וצמחי מרפא יזדיים
פרפראות מיזד
דףזיכרון ליוסף סלע כהן
ז"ל
דףזיכרון לרחמים כהן הי"ד
דף זיכרון לאיתמר מעוז ז"ל
דף זיכרון לרן ויוחאי אריאב ז"ל
דף זיכרון ל לד"ר ברוך מזר ז"ל
דף זיכרון לאליאס כהן ז"ל
דף האזכרות