תאריך: מרץ 10 2026
פרק 4 - 1969 עבודה בבנק לאומי סניף מחנה
יהודה, ירושלים
לאחר סיום השירות הצבאי חזרתי לגור עם ההורים ולתכנן את
צעדי הבאים. רציתי ללמוד בטכניון אבל כדי להתקבל לשם צריך היה לעבור
מבחני כניסה במתמטיקה, בפיזיקה ובאנגלית. הבחינות לא קלות ויש ביקוש גבוה
ללמוד בטכניון, ולגשת לבחינות האלה ללא הכנה מתאימה זה נידון לכשלון בטוח
היות ולא היה לי תקציב ללמוד באחד מקורסי ההכנה, החלטתי שאמצא עבוד כלשהי
ובמקביל אלמד לבד לבחינות
ראיתי מודעה של בנק לאומי
בעיתון שמחפשים עובדים. התקשרתי ואמרו לי להגיע לסניף מחנה יהודה לראיון.
קיבל אותי מנהל הסניף בשם ביאליק ואמר לי שאצטרך לעבור מבדקים פסיכוטכניים
ומתמטיקה במנגנון של בנק לאומי בתל אביב. הוא גם נתן לי לפתור תרגיל חיבור
של 20 מספרים בני 10 ספרות. האמת שהייתי בשוק וחשבתי שהוא קצת מסובב בראש
או כמה דורות לפני שאני נולדתי. אבל בכל זאת התיישבתי ופתרתי את התרגיל
במהירות ולא היה איכפת לי אם לא יקבל אותי רק בגלל התרגיל
ביאליק אמר לי לעשות את הבחינות בתל אביב ולחזור אליו כעבור שבוע
נסעתי לתל אביב והשתדלתי לעשות את הבחינות על הצד הטוב שיכולתי, וחזרתי
אליו כעבור שבוע. הוא אומר לי: תראה לפי התרגיל שפתרת פה לא הייתי מקבל
אותך אבל התוצאות של הבחינות שלך בתל אביב היו יותר מטובות והחלטתי לקבל
אותך
ביאליק אמר לי שאתחיל לעבוד כקופאי ואתקדם
במשך הזמן לתפקידים גבוהים יותר.
ישבתי ליד הקופאי בשם ראזי ולמדתי את התפקיד. ראזי עלה ארצה מעיראק כמו הרבה אחרים מעיראק שהצטיינו בבנקאות. הוא היה אדם מאד חביב אדיב ומקצועי.
ראזי לימד אותי איך לספור כסף מהר, איך לשלם ושאר העבודות. לאחר זמן מה התיישבתי בכסא
הקופאי וראזי ישב לידי ופיקח שלא אעשה טעויות.
בתחילת היום לפני פתיחת הבנק הקופאי סופר את הכסף שאיתו הוא מתחיל את העבודה, וכך הוא עושה שוב בסיום העבודה. אם יש עודפים או חוסרים, סופרים שוב ואם התוצאה לא משתנה ממלאים טופס מתאים לדיווח. אם במשך העבודה אין מספיק כסף להמשךהעבודה, פותחים את הכספת בעזרת שני מפתחות, שאחד אצל הקופאי והשני אצל המנהל או סגנו, שהוא גם מפעיל את הקוד ופותחים את הכספת. בסוף העבודה מכניסים את כל הכסף חזרה לכספת
שעות העבודה היו מפוצלות, בבוקר משעה 8 עד 13:30 ואחה"צ משעה 16:00 עוד
18:00
אני חייב לציין שזה מאד לא נוח כי זה סוגר כמעט את כל היום,
כי גם בשעתיים של הפסקת צהריים אי אפשר לעשות משהו חוץ מלאכול צהריים ואולי
לנוח מעט מאד
בהפסקת הצהריים קניתי עיתון, הלכתי
הביתה לאכול צהריים שאמא הכינה. כמו שסיפרתי כבר, אחד המאכלים שאהבתי ואני
אוהב עד היום זה כבד עוף על האש. לאמא היתה צלחת אלומיניום שהיא ניקבה בו
חורים בעזרת מסמר, אותו שמה על הגז ועליו צלתה את הכבדים
הערכתי מאד את תשומת הלב והטיפול של אמא והרגשתי נעים בחברתה.
אמא היתה אשת שיחה והיה מעניין לשוחח איתה כמעט על כל נושא בעולם, אז היו לי איתה שיחות לא מעט במשך שנה זו
בשיחות עם אמא היא נתנה
מרחב לבן שיחה. אם רצתה לפתוח נושא רגיש כמו בינו לבינה או בריאות, היא
עשתה זאת ממש בעדינות והירגשת שהיא באה מכיוון טוב, ולא בלחץ כלשהוא
בשנה זו שגרתי עם ההורים הרגשתי שאני משלים מעט ממה שהחסרתי בזמנים שהיתי מחוץ לבית. אבא בילה הרבה זמן עם החברים שלו בביתהכנסת, כך שלא יצא לי לדבר איתו הרבה. גם ככה אבא לא היה בין הדברנים והוא דבק בעיקרון שהוא גם חזר ואמר מדי פעם "מרבה דיבורים מרבה חטא" ובכלל הוא היה רגיש ללשון הרע
אחרי הארוחה השתרעתי על המיטה וקראתי עיתון והישתדלתי לא להירדם כדי לא
לאחר למשמרת אחה"צ
קרה שכן נרדמתי ואמא שימשה שעון
מעורר בשבילי.
באחת הפעמים נרדמתי ואמא לא היתה בבית להעיר אותי ואחרתי לעבודה מספר דקות. זה היה
מאד לא נעים כלפי ההנהלה וכלפי הלקוחות, כי לי היה מפתח אחד של הכספת ואי
אפשר היה לפתוח בלעדי
ככל שהזמן התקדם, למדתי את
העבודה יותר טוב. למשל הצלחתי לספור שטרות כסף ביד בקצב יותר מהיר מספירה
בלב, ועברתי לספור כל מספר שני בלב וזה מאד עזר
יום אחד
שאלתי את ראזי האם הוא סופר ביחידות או בזוגות והוא אמר בזוגות והתנצל שלא
אמר לי. הירגעתי אותו ואמרתי שהיגעתי לזה כי הצורך דחף לזה
סניף מחנה יהודה לא היה סניף רגיל. המיקום שלו הכתיב עבודה יותר קשה
מסניפים אחרים. קירבתו לשוק מחנה יהודה הביאה לסניף הרבה סוחרים עם כמויות מזומנים
והמחאות יום יום. בעיקר שטרות המזומן שהביאו איתם היו מקומטות והיקשו על
הספירה. דוגמא אחת שלא אשכח היה הכסף של סוחר דגים שהפיץ ריח דגים לכל
הסביבה והיה צורך לסגור אותם בשקית פלסטיק ולספור אחרי סגירת הבנק בתנאים
יותר נוחים
הסניף היה קרוב גם לבית החולים שערי צדק במיקומו הישן,
וההמחאות של העובדים לא כללו סכומים עגולים, וזה אומר שנדרש יותר זמן ללקט
את השטרות והמטבעות כדי להגיע לסכום המשולם
הקרבה לשוק גם גרמה להסעות
פועלים להוריד אותם ליד הבנק כדי שיוכלו לפדות את המחאות המשכורת שלהם שגם
כן לא היו בסכומים עגולים
בנוסף לכך פועלים אלה הגיעו לסניף עייפים
ועצבניים, הצטפפו ליד אשנב הקופאי והקימו רעש גדול שקשה היה לעבוד מבלי
לעשות טעויות
יום אחד הרעש שלהם עבר כל גבול והירגשתי שככה אי אפשר
לעבוד. ובאופן ספונטני קמתי וסגרתי בטריקה חזקה את מכסה מגרת המזומנים,
ואמרתי בקול רם: אין כסף. פתאום כולם השתתקו כי כנראה היו בשוק שאולי לא יקבלו את
המשכורת שלהם היום. ואז אמרתי להם שהם צריכים להיות בשקט ולהיסתדר בטור
אחד, כך שיהיה רק אדם אחד לפני הקופה, וכל השאר אחריו בטור לכיוון פתח
הבנק, ואז אוכל לשלם להם
הם התלחשו ביניהם ותוך דקות
עמדו בטור אחד כפי שביקשתי
התחלתי לשלם להם וזה עבד
יותר מהר. לא לקח זמן רב עד שהרעש והבלגן חזרו והייתי צריך להזכיר להם את
הכללית באותה הדרך, והם הבינו שחובה עליהם לציית והעבודה תהיה יותר מהירה
למען האמת לאחר מעשה, הירגשתי סוג של בושה על מה שעשיתי, איזו זכות יש לי
בחור בן 21 לדבר כמפקד אל אנשים אחרי יום עבודה קשה. אבל התוצאה
הבהירה לי שמישהו היה צריך לעשות משהו מזמן לטובת כולם
בהמשך כמובן דיברתי אליהם מאד בנימוס והתייחסתי עליהם בכבוד כאבות לילדים
וראשי משפחה שעובדים קשה לפרנסם
אחרי סגירת הסניף ניגש אלי ביאליק מנהל
הסניף ואומר: שמעון פססס כל הכבוד, אני לא מאמין , אתה די אמיץ, לא פחדת
שמישהו או מישהם יקפצו עליך? אמרתי לו שזה היה כבר בלתי נסבל ועשיתי מה
שעשיתי סופנטנית. והוא אומר: למה לא באת אלינו כמה שנים קודם
היו פה
ושם גם לקוחות משונים ומוזרים. היה רופא בדימוס בשם ד"ר שור, שהגיע מדי פעם
לבנק. הוא נהג להגיע תמיד 5 דקות לפני הסגירה, וכשהוא התקרב לבנק אפשר היה
לשמוע את השריקה המיוחדת שלו. הוא נכנס לסניף וממול הכניסה היה שעון קיר,
הוא עמד מול השעון וכיוון את השעון הישו שלו שצריך היה למתוח את הקפיץ שלו
כדי שימשיך לעבוד. ואז הוא ניגש או למנהל או לקופאי או לאחד הפקידים בהתאם
לצרכיו באותו יום
היה גם פחח אחד בשם פרוכטר שיוסי גיסנו היקר ז"ל הכיר
אותו. הוא הכיר אותו כאדם קשוח שאוהב כסף ולא מתחבר טוב עם אנשים. יוסי
צדק, כשפרוכטר הגיע לקופה הוא אפילו לא הסתכל עלי, כאילו דיבר לאויר, קיבל את
השירות שלו וטס החוצה. הוא תמיד מיהר לאן שהוא, קפדן ומוזר
יום אחד
נכנסת אישה בוכה בקולי קולות, ניגשת אלי עם ממחטה מקופלת ומרוב בכי קשה היה לה
לדבר. הבאתי לה כוס מים והרגעתי אותה והיא פתחה את הממחטה ואמרה שהילד שלה
קרע הרבה שטרות כסף לחתיכות קטנות, ושוב בוכה. לקחתי את הממחטה ואם זה לא
היה כל כל דרמתי בשבילה, הייתי פורץ בצחוק למראה הקונפטי שטרות הזה
סגרתי את הממחטה ואמרתי לא לדאוג ושאני אעשה את הטוב ביותר להציל לה את
הכסף. אמרה הרבה פעמים תודה והלכה
לקחתי את הקונפטי הביתה וידעתי שהיום
יש לי ערב סגור
ישבתי באותו יום עד מאוחר ואם צריך היה לא הייתי הולך
לישון, לוודא שאני עושה את המקסימום
אחרי ששיחזרתי את כל השטרות לקחתי
דף, מרחתי עליו דבק והינחתי על שטרות הפאזלים אחד אחד. מזמן לא הייתי מאושר כל כך
כשהיגעתי לסניף, הדבר הראשון שעשיתי היה להוציא מהקופה כסף ולהניח בצד
בשבילה. היא הגיעה קיבלה את הכסף שלה וכמובן המשיכה לבכות הפעם מאושר. היא גם הודתה לי מספר רב של פעמים לפני שעזבה את הבנק האמת
גם אני התרגשתי
אגב, אם הגיע כסך קרוע או בלוי לסניף, הנוהג היה שאוספים
ומחזירים לסניף הראשי והם מחזירים לבנק ישראל
היה נהוג שמדי פעם עובדים עברו לעבוד בסניף אחר למלא מקום. גם לי יצא למלא מקום מספר פעמים בסניף רוממה שהיה סמוך לתחנה המרכזית
סניף רוממה היה סוג של שמורת טבע, היו בו שני עובדים מבוגרים, אחד
המנהל ששימש גם כפקיד והשני היה קופאי
כשהמנהל סיים עם לקוח והיה צורך
לשלוח אותו לקופאי הוא אמר לו לגשת לסגן המנהל וכך למדתי שלכל אחד מהם היו
שני כובעים
למען האמת לא היתה תנועה בסניף זה מי יודע מה, וכשהיגעתי לשם
הירגשתי שאני בחופש
לאחר מספר חדשי עבודה הרגשתי שיעמום להמשיך
לעבוד בבנק והפיצול הרגיש לי שאני מבזבז הרבה זמן ואין לי מספיק זמן ללמוד
לבחינות
התחלתי לחפש עבודה אחרת ללא פיצול ומצאתי עבודה בדואר. הודעתי
למנהל ביאליק שאני עוזב והוא מאד לא אהב את זה
התחלתי לעבוד בדואר
ונוכחתי לדעת שהלכתי מן הפח אל הפחת
ביום מסויים הלכנו קבוצה של עובדים
לתקוע עמוד טלפון. היגענו למקום והחלנו לחפור בור, כל פעם חפר מישהו בתורו
והשאר עמדו מסביב. זה נראה לא טוב. קבוצה של ילדי גן עברה במקום ואחד
הילדים שואל את הגננת למה רק אחד עובד וכל השאר מסתכלים. כולם
היו נבוכים אבל איש לא הגיב מרוב בושה
באחד הימים פנה אלי מנהל העבודה ואמר לי להיצטרף לאיזה עובד ותיק
לעזור לו להתקין קו טלפון בבית של לקוח, כי הבןזוג שלו לעבודה לא הגיע היום
הצטרפתי אליו ונסענו ללקוח להתקין לו קו טלפון. כשהיגענו, העובד שהיצטרפתי
אליו ישב לדבר עם בעל הבית וביקש ממני לשבת לנוח לפני שהיחלנו את העבודה
הם ישבו, עישנו ופיטפטו והבנתי שהם מכירים
הגיע הזמן לעבוד והוא ביקש
ממני ללוות אותו ולהיסתכל מה הוא עושה כדי שאלמד את העבודה. הוא התחיל
לסלול חוט טלפון, ואני עקבתי ולמדתי במרכאות מה שכבר ידעתי כבר שנים
אחר
כך הוא נתן לי סליל של חוט טלפון וביקש ממני לסלול את החדר הבא. סללתי את
החוט בקפידה, סיימתי והלכתי אליו לקבל עוד משימה, ואני רואה שהוא לא סיים
אפילו חצי מהחדר שלו. הוא בדק את מה שעשיתי ופתח עלי זוג עיניים משתאות,
וחשבתי שעשיתי משהו לא כהלכה. ואז הוא אומר לי: בחורצ'יק אנחנו לא עובדים
פה בקבלנות, תנוח קצת תשתה מים עד שאני גומר לעשן, ושוב הלך לעשן עם בעל
הבית
הוא לקח את הזמן שלו ואני ישבתי וחיכיתי
כך העברנו את היום, אני
מחווט עוד חדר והוא זוחל כרגיל, מעשן ומדבר עם בעל הבית
סיימנו את
העבודה וגם את היום ואני רואה שבעל הבית נותן לעובד השני שטרות כסף. העובד
לוקח שטר של 10 שקלים ומציע לי בתור טיפ. אמרתי לו שאני לא לוקח טיפ ושהוא
יכול לקחת הכל. הוא הפציר בי אבל עמדתי על שלי שאני לא רוצה, ושוב אמרתי לו
שהוא יכול לקחת ואני לא אדבר על זה. הוא כנראה חשש והחזיר את כל הכסף לבעל
הבית. עזבנו את הבית ואז הוא אמר לי לחכות כי הוא שכח משהו. הוא נכנס חזרה
ויצא כעבור דקות. אני מקוה שאני לא חושד בכשרים כשעברה בי מחשבה שהוא שכח
את הטיפ
כל כך העציב אותי שיש לנו אנשים כאלה עם מוסר עבודה ירוד שכזה.
אני מקוה שזה לא כך בעבודות ממשלתיות אחרות
עברו כשבועיים ואני לא
הירגשתי טוב לעבוד שם וגמלה בי ההחלטה להמשיך לחפש עבודות אחרות
בינתיים
ביום בהיר אחד מופיע בבית ההורים יצחק שעבד איתי בסניף הבנק ואומר לי שמנהל
הבנק ביאליק ביקש שאבוא אליו דחוף
יצחק גם סיפר לי בדיסקרטיות שמאז
שעזבתי יש קצת בלגן בקופה, התורים התארכו והרעש חזר
ואז הבנתי למה
ביאליק קורא לי, אבל הלכתי
לסניף וביאליק אומר לי שהוא מבקש מאד שאחזור לעבוד
בבנק והוא מוכן להעלות לי את המשכורת משמעותית בניגוד למקובל ולוותק שלי.
הוא גם הציע שמתי שארצה להישאר בבנק בהפסקת הצהריים הוא ייתן לי עבודות
ושאקבל הכנסה נוספת
כמובן הפירגון הזה החמיא לי אבל עדיין התלבטתי אם
לחזור. עשיתי חושבים שוב ושוב והיגעתי למסקנה שלפי המצב בשוק העבודה לא
אמצא מציאות טובות יותר וחזרתי לעבוד בבנק
המשכתי לעבוד כקופאי,
ובהפסקות הצהריים שנשארתי ביאליק נתן לי להעביר ספרים, שזה אומר לעשות
ביקורת בנקאית פנימית כדי לוודא שלא נפלו טעויות בפעולת הבנק, ושכמובן לא היו מעילות
וגנבות
למעשה הוא לא היה אמור לתת לי עבודה כזאת כשאני גם קופאי באותו
סניף כי זו יכולה להוות פירצה לגנב, לדוגמא אני כקופאי יכול להוציא
כסף ולרשום איזה דוקומנט ככיסוי. זה אמור להיתגלות במעבר על הספרים שאותו גם
עשיתי
כמובן שאפילו מחשבה כזאת לא עברה במוחי, ואני מניח שביאליק גם
הספיק להכיר אותי וסמך עלי
במשך הזמן למדתי לבחינות הכניסה לטכניון
ונסעתי לטכניון בחיפה לבחינות
הבחינה הראשונה היתה במתמטיקה, היו חמש
שאלות די קשות והזמן שניתן היה 3 שעות. סיימתי את הבחינה אחרי שעניתי על 3
שאלות די בסדר ולגבי 2 השאלות האחרות לא הייתי בטוח, וההרגשה שלי היתה לא
טובה
בחוץ פגשתי הרבה תלמידים שכמעט כולם היו במצב שלי והיו אפילו כאלה
שענו רק על 2 שאלות או שאלה אחת או שבכלל עזבו את הכיתה לפני תום הזמן מרוב יאוש שלא הצליחו לעשות הרבה
זה
עודד אותי קצת אבל לא הייתי בטוח אם צרת הרבים הזאת היא לא נחמת טיפשים
למחרת היתה בחינה בפיזיקה ואני רואה שיש כסאות ריקים בכיתה, והתברר שהיו
תלמידים שהיו ביאוש כל כך גדול שויתרו על המבחן בפיזיקה
סיימתי את המבחן
בפיזיקה ויצאתי די שמח ומעודד כי הירגשתי שעשיתי טוב
ביום השלישי היה
מבחן באנגלית אבל מבחן זה לא קבע קבלה או אי קבלה , זה רק קבע כמה שיעורי
אנגלית כל אחד צריך לקחת כדי להיות ברמה מספיק טובה
להפתעתי ולשמחתי
התקבלתי ללימודי השנה הקרובה והודעתי לביאליק שאצטרך לעזוב לקראת הלימודים
לחיפה
התקבל עובד חדש בשם אלי קאופמן להחליף אותי כקופאי. אלי היה בחור
נחמד מאד והיה די נעים לאמן אותו כקופאי
בסניף הזה היו כשישה או שבעה
עובדים
איני זוכר את שמות כל העובדים אבל אני זוכר עובדת בשם דליה שהיתה
עובדת טובה נמרצת ונחמדה. עובד אחר שהגיע מאוחר יותר היה אבי דבלה, בחור
תמיר ויפה תואר עם חיוך כובש. חיבבתי אותו מאד אבל לא היספקנו לעבוד הרבה
יחד כי הגיע הזמן שלי ללימודים
והיה כמובן גם יצחק שבא אלי הביתב לקרוא
לי. יצחק היה בחור שקט נחמד ועובד מסור וקפדן
שנים מאוחר יותר, אחותנו
שרהלה התחילה לעבוד בבנק לאומי וכמובן פגשה חלק מהעובדים שעבדו איתי כמו
אבי דבלה ואלי קאופמן. כששרלה פגשה את נדב גינו היקר, התגלה שאבי דבלה הוא
קרוב של גיסנו נדב
כמובן שביקרתי את שרלה בבנק בו עבדה ופגשתי את אלי
קאופמן, איני זוכר אם פגשתי את אבי דבלה
וכמובן שקיבלתי מאחותנו שירות
וי איי פי ואירוח וי איי פי כשביקרתי אותה בבנק
משהו שלא קשור לעבודה
שלי - שמחתי לפגוש את אברהם קצב שהיה סגן מנהל בסניף רמת אשכול, וגם ממנו
קבלתי שירות וי איי פי
לסיכום פרק זה אני רוצה לציין שלמרות שהתפקיד
שמילאתי בבנק לא היה מהמעניינים ביותר, זה לימד אותי הרבה דברים גם בענייני
בנק וגם בעיניינים אחרים
הנה מספר סיפורים קטנים בתקופה שעבדתי בבנק
סיפור 1
סיפור זה קשור למחלקת המנגנון של בנק לאומי בתל אביב
ביום
מן הימים אני מקבל מכתב בדואר מבחורה שאני לא מכיר, אבל לפי השם שלה הבנתי
שהיא פרסיה
דיברנו בטלפון והיא מספרת שהיא נתקלה בשם שלי באיזה מקום והחליטה
ליצור קשר. היא לא רצתה לומר איפה נתקלה בשם שלי ואמרה שאם ניפגש היא תגלה
לי ואם לא זה כבר ממילא לא חשוב
היא גרה בתל אביב וזה לכשעצמו לא נראה
לי מעשי אם אני כרגע בירושלים ויותר מאוחר אעבור לחיפה
רציתי לפגוש אותה
מסקרנות וגם לא לדחות אותה מיד ולגרום לה עגמת נפש. אבל הייתי מאד עסוק גם בעבודה וגם בלימוד לבחינות, ואמרתי לה שלא יהיה לי זמן להגיע לתל אביב, ואם תרצה להגיע לירושלים אשמח להיפגש והיא הסכימה
היא הגיעה לירושלים, הלכנו יחד לסרט ונפרדנו
בחביבות
כן, והיא גם גילתה לי שהיא עובדת במנגנון של בנק לאומי בתל אביב
ושם נתקלה בתיק שלי והחליטה ליצור קשר
סיפור 2
את הלימוד
העצמי בבית לקראת בחינות הכניסה לטכניון, התחלתי במחצית השניה של תקופת
העבודה בבנק, כך שהיה לי זמן פנוי בשאר התקופה. כמובן אני לא יכול ללא
התעסקות מעניינת במשהו אז החלטתי לפתח ולהגדיל תמונות שחור לבן כמובן, כי
צבעוני זה הרבה יותר מסובך. היות ולא היה לי תקציב לקנות מגדיל צילומים,
החלטתי לבנות אחד, מחלקים שאקנה בפחות השקעה
לצורך זה הייתי צריך עדשה
להגדלה, עדשה נוספת לריכוז אור, וכמובן חמרים לפיתח תמונות, ניירות להדפסת
התמונות ועוד כמה דברים קטנים
בניתי קופסה מעץ שתכיל את העדשות. לצורך
כינון העדשה המגדילה הייתי צריך מנגנון שיאפשר שינוי גובה העדשה בהתאם
לצורך. הלכתי לחנות של יוסי גיסנו, חתכתי שתי חתיכות פח וכופפתי כל אחת
לגליל, כך שאחד נכנס לשני ומאפשר לגליל הפנימי לצאת ולהיכנס מבלי ליפול
כמובן. אמרתי תודה ליוסי והלכתי הביתה. הרכבתי את עדשת ההגדלה בתוך הגליל
שבניתי אצל יוסי, ואת שתי העדשות בתוך קופסת העץ שבניתי
מה שעוד הייתי צריך זה קן שיחזיק את כל החלקים. המקום היחיד
שיכולתי לעבוד היה חדר המקלחת בחצר שהרצפה שלו היתה מבטון
קניתי צינור
רבע צול עם מופה מתאימה. קדחתי חור ברצפת המקלחת וקבעתי בתוכו את המופה עם
מלט
לאחר שהיה יבש מספיק הברגתי את הצינור למופה וזה היה הקן שלי
הרכבתי את כל המכלול עם העדשות לצינור ועשיתי מנגנון העלאה הורדה של המכלול
לאורך הצינור. בקצה העליון של הצינור חיברתי נורה עם מחזיר אור כמו מנורת
לילה והמגדיל היה מוכן לעבודה. כמובן וידאתי שיש האפלה טובה במקלחת
מילאתי מגש אחד בחומר מפתח ומגש שני בחומר מקבע
בחרתי מספר פילמים
להגדלה. הכנסתי פילם אחד לחריץ מיועד בקופסת העץ בין שתי העדשות, והדלקתי
את הנורה. על הרצפה היה בריסטול לבן ועליו נראתה התמונה מהפילם. כיוונתי את
גודל התמונה ואת החדות, ואז כיביתי אור והנחתי על הבריסטול דף של נייר
הגדלה כך שהתמונה תהיה ממורכזת
הדלקתי את האור למספק שניות וכיביתי.
העברתי את הדף למגש הפיתוח עד שהתמונה הופיעה והישארתי עוד קצת עד לקבלת כהות נכונה
העברתי למגש הקיבע. מטרת הקיבוע היא למנוע מהתמונה לשנות צבע
לאחר מכן
תליתי את התמונה על חבל עם אטב לייבוש
הגדלתי תמונות בגדלים שונים לעצמי
ולחברים
סיפור 3
היתה לקוחה צעירה בבנק, אמריקאית
שלמדה באולפן דתי מול מחנה שנלר שביקרה בבנק לעתים קרובות. שוחחחתי איתה
כמו עם לקוחות אחרים שאהבו להחליף מלים כשאני נותן להם שירות. העברית שלה
היתה במבטא אמריקאי אבל ברמה טובה. היא נשמעה בחורה מעניינת אז לאחר זמן מה
הצעתי לה להיפגש ולשוחח יותר בניחותא. נפגשנו, הסעתי אותה למקום שהיה בו
נוף יפה ושוחחנו שיחת רעים. היא סיפרה שמקום
המגורים הקבוע שלה הוא פילדלפיה ארה"ב ושהיא נמצאת בארץ למטרת לימודים, ויש
לה קרובים בטבעון אותם היא מבקרת מדי פעם
נפגשנו מספר פעמים ועשה רושם
שלשנינו נעים להמשיך להיפגש ולשוחח, למרות שהיה ברור שליחסים יותר רציניים
אין עתיד, היות וגם היא היתה קרובה לחזור לארה"ב וגם אני הייתי מתוכנן
לעבור ללמוד בחיפה
בינתיים היא הביאה לי פילמים כדי שאגדיל לה מספר
תמונות שחלקם מופיעים למטה
פסיה
פסיה ובן דוד
הגיע זמן פרידה, נפגשנו בפעם האחרונה החלפנו כתובות והסכמנו להתכתב
התכתבנו מספר פעמים עד שקיבלתי מכתב בו היא סיפרה שהיא אמורה להתחתן בשידוך
עם קרוב משפחה שלה
כמובן שזה היה סוף לסיפור הנחמד
דף הבית
אילן המשפחות
שושלת רפאל ובת ציון כהן
שושלת אבא-אק'אי בן רחל וציון
שושלת שרה בת רפאל ובת-ציון כהן
שושלת אברהם פיקאלי
מורוורי ואלעזר
חיזקיה כהן
בת ציון ורפאל מארי כהן
סולטון ודוד כהן
מרים ואליהו אור
שרה ואק'אי כהן
סנם ודוד כהן אוריאן
דף המזכרות של משפחת אוריאן
שושנה ואברהם כהן
אילנה ואורי כהן
רחל ואלי זוהר
גולסון ואהרון אוריאן
רחל ואברהם פיקאלי
קורות חיים של שמעון
אוריאן
חגיגות בר מצוה
סרטים ומצגות
סרטי וידאו של משפחת רחל ושמעון אוריאן
פיוטים ותפילות
זכרונות וסיפורים
פגישה עם הדודות שושנה ורחל
שירים ופתגמים עממיים
שמות, מקומות וצמחי מרפא יזדיים
פרפראות מיזד
דףזיכרון ליוסף סלע כהן
ז"ל
דףזיכרון לרחמים כהן הי"ד
דף זיכרון לאיתמר מעוז ז"ל
דף זיכרון לרן ויוחאי אריאב ז"ל
דף זיכרון ל לד"ר ברוך מזר ז"ל
דף זיכרון לאליאס כהן ז"ל
דף האזכרות