תאריך: 31 במאי 2026
פרק 6 - מלחמת יום כיפור 1973
כפי שכתבתי בפרק הקודם פרק הטכניון, הייתי צריך לעבור מבחן במקצוע
הנוסף במועד ב
המבחן נערך בין ראש השנה ובין יום כיפור. נסעתי להורים בירושלים
לראש השנה, ואחרי ראש השנה חזרתי להיבחן . לאחר המבחן הלכתי לבית של דוד
אהרון ליום כיפור
היה נחמד לשמוע שוב אחרי זמן מה את הפיוטים של יום
כיפור בניגון יזדי
בשחרית ליום כיפור התחילו שמועות שיש כוננות ואנשים
נקראו למילואים. ככל שהתקרבנו לצהרים ראינו שגם אנשים מבין המתפללים נקראו
להתייצב. מדי פעם התפילה הופסקה ונפרדנו מאלה שנקראו להתייצב. ההרגשה היתה
מאד לא נעימה והיה מתח באויר עם הרבה אי ודאות. אחרי הצהריים הגיעו ידיעות
שמצרים וסוריה פתחו במתקפה משולבת נגד ישראל
היות ואני הייתי בשלב מעבר
ליחידה אחרת, לא נקראתי להתייצב
לאחר יום כיפור נסעתי לקצין העיר בחיפה
והסברתי להם את המצב וביקשתי שיגייסו אותי. הם לקחו ממני מספר טלפון ואמרו
לי להיות בהמתנה
יום עבר, יומיים עברו ולא קוראים לי. צילצלתי לקצין
העיר לבדוק והתשובה היתה אותה תשובה, שיקראו לי אם זה יתאפשר
לאחר עוד
יום או יומיים החלטתי לנסוע להורים בירושלים ונוכחתי לדעת שגם את דני בעלה
של מרגלית לא גייסו
שלום היה ביחידת קטיושות ולא ידענו איפה הוא מוצב,
ויותר מאוחר הסתבר שהוא לחם גם בגדה וגם בסיני. משה גם היה מגוייס והוא
אמור להיות ברמת הגולן ואני לא זוכר אם אפי היה כבר בטירונות או לא
שאלתי את דני אם בא לו שנלך לחפש את המלחמה ואולי איכשהו נמצא את שלום ואת
משה
דני הסכים ולמחרת לבשנו מדים ויצאנו לכיוון סיני בטרמפים כמובן
לאחר מספר שעות הגענו לאיזה מחנה שנראה כמו מפקדה חשובה. תנועת המכוניות
היתה די צפופה ומבולגנת לכן הלכנו רגלית לכיוןן שנראה מרכז המחנה ונכנסנו
לאיזה בונקר שנראה כמו מפקדה אזורית. הופתענו שאיש לא עצר אותנו ולא שאל
שאלות, כולם נראו מאד עסוקים. היות והייתי עם דרגות קצין ייתכן שנראינו
מכוחותינו ואיש לא שאל שאלות. קצינים בדרגות גבוהות התרוצצו בין האגפים של
המפקדה. אנחנו הסתכלנו על מפות שהיו תלויות על הקיר אבל לא הבנו מה הן
אומרות
דיברנו עם חיילים וקצינים ואיש לא התייחס אלינו, הגענו למסקנה
שאין לנו מה לחפש בסיני
ותפסנו טרמפים לכיוון מרכז הארץ
היצעתי לדני
להגיע לרמת הגולן ואולי למצוא את משה אחי
דני איבד עניין והספיק לו מה
שראינו והוא חזר לירושלים
אני הימשכתי לתפוס טרמפים והיגעתי לצומת נפח
ברמת הגולן, במקום שמשה היה אמור להיות לפי שמועות מחיילים בדרך
בכניסה
למחנה אמרתי לשין גימל שאני מחפש את אחי שהוא קצין בהנדסה קרבית. הוא אמר
שאכן הנדסה קרבית נמצאים בבסיס בנפח אבל הוא לא יכול לעזור לי
המשכתי
לנדנד לו ולספר לו שאני מחפש את האחים שלי ושזו תהיה טובה גדולה מאד אם הוא
יעזור לי
הוא אמר לי לשבת והוא יבדוק מה הוא יכול לעשות
הוא עשה כמה
טלפונים ואז הוא אומר לי: נראה לי שיש לך מזל היום, שב פה וחכה, אחיך יגיע
עוד מעט
ובאמת אחרי לא הרבה זמן משה מופיע מתוך המחנה, אנחנו מתחבקים
וההתרגשות היתה גדולה
התישבנו ומשה סיפר על מה שהוא עבר מתחילת המלחמה,
שהמצב לא היה הכי טוב והסורים התקדמו ברמת הגולן לכיוון הארץ. ולכן היחידה
שלו קיבלה משימה להכין את גשר בנות יעקב לפיצוץ במידה והסורים יתקרבו
לנקודה קריטית. אבל לשמחת כולם כוחותנו הדפו את הסורים וכמובן לא היה צורך
לפוצץ את הגשר. הם כמובן הצטרכו לפרק את המטענים הרכיבו בגשר
הערב הגיע
ואני נאלצתי להיפרד ממשה ולחזור לירושלים
כמובן סיפרתי למשפחה על המפגש
עם משה והיתה התרגשות גדולה
היות והייתי חסר מעש, ביום מן הימים אמרתי
לדני שאני נוסע לחיפה לפגוש חברים והוא הצטרף אלי, ביקרנו כמה חברים וחזרנו
לירושלים
המלחמה נמשכה מספר חדשים וצהל הדף את הסורים ואת המצרים מעבר
לגבולות שהיו לפני המלחמה
חיילים התחילו להישתחרר בהדרגה והחיים התחלו
לחזור לאט לאט למסלולם
לא כל החיילים השתחררו, חלק גדול שרתו במילואים
תקופות די ארוכות
בתעלת סואץ היתה מלחמת התשה עם המצרים ומשה דיין שהיה
שר הביטחון, יצא בקריאה לקצינים קרביים להתנדב לשרת בתעלה. דיין קרא
לקצינים אלה הנמרים. הרעיון הבזיק במוחי שאלך להיתנדב אבל כשראיתי את
התגובות של אמא כשנפלו חיילים בתעלה הורדתי את הרעיון מהפרק
למען האמת
נפלו די הרבה קצינים כאלה וביניהם גם חבר שלי בשם חיים בן-ארי משדה ורבורג
שהתנדב
בכל פעם שנפל חייל אמא ישבה ובכתה והתפללה והיה לי מאד קשה לראות
אותה במצב הזה. לכן אפילו לא העלתי במחשבהתי את נושא ההתנדבות
בינתיים התחלתי לחפש עבודה, אבל היות והמלחמה עדיין נמשכה והיו הרבה אנשים
מגוייסים עדיין, המשק לא חזר לפעילות מלאה וכמובן נושא גיוס עובדים גם לא
היה כסדרו
בכל זאת ראיתי מודעה שמחפשים מורה לאלקטרוניקה בבתי ספר
תיכוניים
הלכתי לראיון והתקבלתי ללמד בבתי הספר ברנדייז וסליסברג.
ברנדייז היה בית ספר מקצועי לבנים וסליסברג בית ספר מקצועי לבנות שהתאחדו
לאחרונה אירגונית אבל בתי הספר שהיו במקומות שונים המשיכו להתנהל כרגיל
גם רכז המגמה לאלקטרוניקה גוייס לאחרונה ואני עבדתי תחתיו
הוא היה בחור
נחמד מאד והסתדרנו יפה בעבודה ביחד. את רוב זמני ביליתי בברנדייז שהיה
ממוקם לא רחוק ממחנה שנלר
דף הבית
אילן המשפחות
שושלת רפאל ובת ציון כהן
שושלת אבא-אק'אי בן רחל וציון
שושלת שרה בת רפאל ובת-ציון כהן
שושלת אברהם פיקאלי
מורוורי ואלעזר
חיזקיה כהן
בת ציון ורפאל מארי כהן
סולטון ודוד כהן
מרים ואליהו אור
שרה ואק'אי כהן
סנם ודוד כהן אוריאן
דף המזכרות של משפחת אוריאן
שושנה ואברהם כהן
אילנה ואורי כהן
רחל ואלי זוהר
גולסון ואהרון אוריאן
רחל ואברהם פיקאלי
קורות חיים של שמעון
אוריאן
חגיגות בר מצוה
סרטים ומצגות
סרטי וידאו של משפחת רחל ושמעון אוריאן
פיוטים ותפילות
זכרונות וסיפורים
פגישה עם הדודות שושנה ורחל
שירים ופתגמים עממיים
שמות, מקומות וצמחי מרפא יזדיים
פרפראות מיזד
דףזיכרון ליוסף סלע כהן
ז"ל
דףזיכרון לדוד
נתן
ז"ל
דףזיכרון לרחמים כהן הי"ד
דף זיכרון לאיתמר מעוז ז"ל
דף זיכרון לרן ויוחאי אריאב ז"ל
דף זיכרון ל לד"ר ברוך מזר ז"ל
דף זיכרון לאליאס כהן ז"ל
דף האזכרות