זכרונות סנם ודוד כהן אוריאן

זכרונות של שמעון אוריאן עם הוריו סנם ודוד כהן אוריאן

אבא דוד - גלויות ומכתבים

ספר הגורלות

היה לאבא ספרון גורלות שהוא ידע איך להישתמש בו, והוא הישתמש בו כל כך הרבה פעמים, אם זה למשפחה ואם זה לחברים ושכנים. לאחר שאבי כבר לא היה איתנו, ניסינו להבין את סודות הספרון הזה אך לשוא. אם מישהו יודע איך להישתמש בו, אנא פנו אלי

להלן ספר הגורלות
לגלגל למטה כדי לראות את כל הדפים

אבא גם היה מתפלל תפילה מיוחדת כמו תפילה להסרת פחד, אנשים היו באים עם מישהו שעבר איזה פחד ומבקשים מאבא: טַרְסֶשׁ וַרְדָּה כלומר תוציא לו את הפחד. היתה איזו תפילה שהוא קרא וסוג של טקס שכלל מלח ואולי עוד דברים

וזה איזה קמע שכתב אבא

אבא ואחיו אהרון שגר ברמת ישי היו מתכתבים ביניהם עם גלויות. היה להם בראש את הטמפלייט או השבלונה שבו היו משתמשים. המכתבים היו די דומים בניסוח, אבל עם שינויים או תוספות שנכונות לאותו רגע כמו שמחות או אירועים אחרים. למרות העובדה שכמעט אותן גלויות שייטו מצד אל צד, זה היה סוג של דופק הלב. כל עוד הגלויות החליפו צד בתדירות פחות או יותר קבועה, זה היה סימן שהלב דופק כמו שצריך ושהכל בסדר. אם קרה מסיבה כלשהי שאיזו גלויה איחרה את המועד, זה היה סימן שמשהו לא כשורה. באותם ימים לא היו טלפונים בבתים מלבד כנראה למיוחסים, ושיטת התקשורת למקרים דחופים היתה שליחת מברקים. היה צריך ללכת לדואר ולהכתיב מסר קצר, כי היה מחיר לכל מילה. הגברת או האדון שעבדו במברקה, כבר התמחו בניסוח החסכוני ביותר ועזרו לאנשים בניסוח. המברק היה נשלח דרך קוי טלגרף ליעד, שם הוא היה מודפס ושליח מיוחד הביא אותו לנמען. אני זוכר שלפחות פעם אחת קרה שמכתב של אבא לא הגיע לדוד אהרון, כנראה אבד בדרך, ודוד אהרון שלח לאבא מברק. קרוב לודאי שהיו מקרים נוספים

הנה כמה דוגמאות מיוחדות מתוך אוסף הגלויות והמכתבים

גלויה זו נכתבה בעברית ולא בכתב רש"י מסיבה כלשהי. כנראה שדוד אהרון לא יכל לכתוב, ויוסף בנו כתב בשמו תאריך ד' בתמוז כבוד אחי דוד אהובי ויקירי, אני מקוה שכולכם בשלום שורה שלא הבנתי באשר לשלומנו תודה לאל השלום במקומו אני מקוה שסנם, נרגז(דינה), טאוס(יפה), רבי(שמעון)שלום, מרגלית, משה, אפרים (בזמן זה שרה'לה עדיין לא נולדה), כולכם בשלום גולסטאן, יוסף, עדנה, מרדכי, נעימה, אברהם, הילדים: אלי, יהודה ואורה עוד לא נולדו, כולם בשלום ומוסרים דרישת שלום רבה נוסרת ומשה(בעלה) מוסרים דרישת שלום אני מקוה שאתה מרגיש יותר טוב ושחזרת לעבודה אינשאללה מסור דרישת שלום רבה להאג'י דוד(סבא שלנו, אבא של ננה היה בחיים בזמן זה), רבי(דוד אורי), נרגז-דודה רחל, וסולטון-סבתא שלנו דרישת שלום ליחזקאל השכן דוד בן של יהודה(חמו של דוד אהרון), אברהם בן של דוד (היה שכן שלהםברמת ישי), מוסרים דרישת שלום יותר אין לי שאלות שתהיינה חשובות שלום להתראות

גלויה זו היא דוגמא קלאסית של גלויה סטנדרטית, כתובה בכתב רש"י מיוחד שונה מכתב הרש"י הקלאסי
לא תירגמתי את הגלויה הזו כי יש חלקים שקשה לי לקרוא, ושנית אפשר לראות שהוא דומה בניסוח לגלויה העליונה

גלויה זו מדוד אהרון לאבא נשלחה לקרית מלאכי קסטינה צריף 24 ללא ציון הרחוב, כי כנראה עוד לא היו שמות לרחובות. דבר נוסף, מרדכי בן דודי שהוא בן גילי מנצל את גב הגלויה לכתוב לי מכתב קצר. שימו לב לסגנון שהיה נפוץ באותה תקופה - תשובה מהירה על כנפי היונה, מה שאומר שהיונה היתה מהירה יותר מדואר ישראל

גלויה זו דומה לגלויה מעל בהבדל שפה יש כבר שם רחוב, ויצמן 24, ועל גב הגלויה הפעם כותב יוסף

גלויה זו נשלחה ע"י אברהם פיקאלי בעלה של דודה רחל-סלטנת מחצור הגלילית, אין שם רחוב, המספר הזה מציין את הדירה בתוך שיכוני הרכבת הארוכים שהיו שם

מכתב מיוסף אוריאן לאבי לקראת שיחרורו מהצבא

אבא ואמא אהבו זה את זו וגם הראו את זה, אף שהתרבות שבה גדלו לא עודדה גינוני חיבה ואהבה פומביים. אבא שמח בחלקו על אשתו היפה והטובה ובהחלט העריך את השותפה שלו לחיים. הוא קרא לה לעתים קרובות בפרסית דּוֹכְטֲרוֹק, כלומר עלמתי, היה אומר לה מילות אהבה וראיתי אותו פה ושם שהיה מחכך את לחיו בלחיה

אבא לא רק ידע לעשות יין וערק, הוא גם ידע לשתות אבל מבלי להישתכר. הוא ידע תמיד את הגבול, חוץ מפעם אחת ויחידה שכולנו זוכרים וזה לא היה כל כך באשמתו. אבא תמיד היה בין הראשונים להיות מוזמן לשמחות, בר מצוה, ברית, נישואין, שבע ברכות, פדיון הבן, ועוד. באחת הפעמים שהוזמן לשבע ברכות האנשים שם שתו והישתכרו ולחצו עליו לשתות עוד ועוד ולא היה לו נעים והוא שתה אתם. פתאום אנחנו שומעים את אבא שר בקול רם מחוץ לבית. הוא תמיד שר בשמחות כדי לשמח את בעלי השמחה. חשבנו שהם מלווים את החתן ויצאנו להיסתכל, ואנחנו רואים שאבא מחובק עם שני אנשים והם הולכים ושרים. כשהתקרבו, הבנו שהם מבושמים כולל אבא. המצב רוח של אבא היה גבוה והוא היתבדח עוד ועוד, די צחקנו באותו ערב. אמא לקחה אותו למקלחת קרה והוא נרגע וסיפר מה היה

אבא גם כובד להיות סנדק. במשפחה הוא היה הסנדק של אפי אחינו, ורק אתמול נודע לי משמעון פיקאלי שאבא היה גם הסנדק שלו. שמעון שלח תמונה מהברית שלו (למטה) ושימח אותי מאד, מסקרן אותי למי עוד אבא היה סנדק. אם מישהו מהקוראים יודע, אנא עדכנו אותי

הברית של שמעון פיקאלי

לדף הבא