סבא דוד בן חיזקיה היה הסנדק שלי ושל דוד בן דודה שושנה

דוד בן דודה שושנה, דוד בן דוד אורי ודוד בן דודה רחל נקראים על שמו של סבא דוד

אני זוכר את סבא דוד כאדם מלא הדר וכל האנשים בבית הכנסת ובשכונה מאד כיבדו אותו

לסבא קראו הג'י דוד כי הוא עלה לרגל מיזד לירושלים נדמה לי בשנת 1933 וכשהוא חזר ליזד הוא הביא דברים מירושלים כמו מצות מרובעות שאנו אוכלים כיום. אמי סיפרה שהוא הירבה לדבר בשבח הארץ 

הוא אהב את עבודת האדמה ולא אשכח את הגינות היפות שלו מאחורי הצריף שלהם עם השורות הישרות של אבטיחים, מלפפונים, קישואים, דלעת, פול ועוד

אהבתי ללכת לגינות ולראות כמה גדלו הירקות יותר מיום קודם

היה להם עץ גדול של שזיפים צהובים וכל כך טעימים שודאי הרבה מכם זכו לטעום

לסבא היו מנהגים מאד יפים, למשל בחנוכה הוא חילק מטבעות של 250 פרוטה לכל הילדים. אני בטוח שלחלק מהאחים או האחיות שלי וגם לבני דודים יש עדיין את המטבע הזה (לי גם היה אבל לצערי הוא נגנב כשפרצו לנו לבית בחיפה) אם למישהו יש שיגיד

לא לשכח שבערב פסח אחרי תפילת ערבית היינו לוקחים את סירי האוכל שלנו לסבא וסבתא וכל ילד קיבל משהו לקחת ואני זוכר שהיה ירח מלא ובגלל שלא היתה תאורה מי יודע מה בחוץ ראינו את הדרך כאילו אור יום

בליל הסדר היתה מצה שמורה גמישה כמו פיתה, היתה כבדה לעיכול אבל מאד טעימה. אני זוכר שכל אחד שנר חתיכת אפיקומן כל השנה בכיס לסגולה, ועם הזמן הפך קשה כאבן שקשה היה לשבור אותה

אגב היה המון כבוד הדדי בין סבא דוד לבין אבי וזה חימם את הלב

כשסבא חלה, דוד אורי היה לוקח אותו במשאית לטיפול וחוזר. יצא לי מספר פעמים לנסוע איתם כשאני יושב בארגז מאחור. לא אשכח איך באחת הפעמים שמעתי את דוד אורי שואג בבא ודי נבהלתי כי ראיתי את סבא מעולף ודוד אורי עצר והעיר אותו

סבא נפטר בבית חולים קפלן וה היה מאד עצוב ושכנים באו לבקר

סבא השביע את הילדים שלו לקבור אותו בירושלים. כל המבוגרים עלו למשאית של דוד אורי ואני מאד רציתי להיצטרף אבל לא הירשו לי ואני זוכר שבכיתי נורא. כשהמשאית היתחילה לנסוע רצתי אחריה עד שהיא נעלמה

סבא דוד נפטר ב כ"ד בשבט שנת תשי"ח, 14 בפברואר 1958